כשאני חושב אם בא לי משקה
להתל מחשבותיי בערי אפלה קשים
על הגדרות יושבים כל השומרים חמושים
עיניים להם כ-נץ וכפותיהם טפרים
בגזע העץ מתחפרת תולעת בגודל נחש
לבנה, שמנונית, מקיזה ארס של חוסר שפיות זמנית
ילדים ולהם עיניים בוהים בעיניים כלות
אל האופק שלא נגמר ובו שוקעים וזורחים החלומות
איש נכה על מקל והלילה מספר שקרים
מתעופפים עטלפים לבנים, כנפיים דקות
בזרוע האפלה הלוחשת - הלילה תופס את האיש בגרון
מרים אותו בתהייה ומטיח אותו לאדמה בחוזקה
הבוקר לובש מלבושים של עיניים מתרוצצות
סביב-סביב הקירות והנוף הנבלע
לב שמנוני רך ורפה מנסה לדוג היגיון
מחליק על קרח דק ותוהה
מה הוא היה ומה הוא יהיה. |
