יש לו לב עד השמיים
ואבוקות בעיניים
זרם מים צונן מרטיב את עיניו כל בוקר
ירח שמיכה מקפל אותו בערב
הוא חי על חרב ונדן ודם
שמתפתל בו כמו נחש בכף ידו,
כשהוא אוחז בו
שמוליקים קטנים אוכלים לו את החלומות כשהוא יישן
עיניים פעורות כמו קוס פעור שרוצה לאכול אותו
הוא מתנער מתנומת הלילה כמו פושע נמלט מהחוק,
מנער את החלומות ונאחז בגלולות
נחש מת זוחל בין אצבעותיו,
נכרך סביב לבו
כשבא האיש עם המשקה לאטום את לבו,
להשקיט אותו
כמו נגמר העולם, כמו חטאיו רודפים אותו
כמו לא ייתן לו מנוח זה שאוחז בו מאלף רקיעים
הוא צריך לקושש זרדים ביער ויהי מה
הילד הקטן שבו עומד בפינת הכיתה עם הפנים לקיר,
כש-כל מי שהוא הכיר אי-פעם יושב אל השולחן מול הצוררת,
ולועג לו בקולות חדים וצורמים
על הלוח נכתבות נוסחאות שהוא לא מבין
והן קושרות כוכבים למזלות ולאלפי גלגולים
וזיכרונות מודחקים. |
