קפה שחור וצעיף לבן
פוגשת אותי בכניסה לבית הקפה
מחייכת, אבל רואים שהיא בכתה
מובילה אותי לשולחן ליד החלון
מזמינה לי שוקו חם וקרואסון
אומרת גדלת מאז,
איפה היית כל החיים שלי
פתאום זה נשמע לי כמו זעקה,
כשהיא שואלת את זה
אומרת זוכר כשהיינו ילדים קטנים,
לא היינו עוזבים זו את זה
את אישה עכשיו, אני אומר
היא מחייכת בסלחנות
ושותקת כל זמן השיחה שלא התרחשה
ביציאה היא שואלת אתה פנוי?
יש לך מישהי?
יש לי את החתולה שלי, אני אומר
היא מחייכת, בוא אליי, יהיה לנו נעים
נתחמם, נתכרבל, נשגה באינטימיות
אבל אני צריך להאכיל את החתולה שלי,
אני אומר
היא מחייכת חיוך עצוב ומאוכזב,
העיניים שלה לא מחייכות
חשבתי שאני לא לבד,
היא אומרת והולכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.