הילדים הלכו לישון
כיבו אורות והדליקו חלומות
ורק אני בגן יושב
וחושב כמה אני בודד

הירח מאיר בלילה,
מושל על מאה עשרים אלף כוכבים
רק לי אין אף-אחד
כולם אומרים שאנחנו משוגעים

הם מדברים בשקט,
הם מאזינים מבעד לקירות
רק אני כמו כלב,
על הכפר שומר בלילות

מכונית לא עוברת,
גם לא כלב או אדם
רק לפעמים מפגע רוצה לפגוע
ואני מגרש אותו חיש-קל

אילו היה לי מגרש גרוטאות
לזרוק את חיי ואותי לחלקי חילוף או מיחזור
אולי הייתי נולד אחר
עם כובע מחודד של ליצנים על הראש

הייתי מצחיק ילדים
אבל בפנים בוכה בדמעות
ואיש לא היה יודע על מותי
ולא היו מבכים לכתי

אבל כשאני ככה,
כמו שק עצמות
אני חושב שלא נורא לא להיות,
אבל גם לא נורא לחיות.

נעלי הבית עושים אותי רקוב
אפילו לי אין ציפיות ממני
אני תלוי על עמוד
יש לי שמיכה עם קש ומשי

לא ראיתי אותי נעלם בחלון
כי רק אתמול נשבר היופי
כל הילדים מציצים בארון
אולי ימצאו שוקולד וטופי

כי אין לך זמן לראות אותי
ואין לי זמן להיות אני
וזה נמשך הרבה מדי
תובע מאתנו הרבה פנאי

כי אין אני לי ומי אני
ואף-אחד לא רואה אותי
הלילה אפל כמו בקבר
ואת סורגת תכריכים לגבר

כל היום ראיתי אותי עייף
זו לא חוכמה - כשזה נובע ממני
אחרי הכול המתבושש לא מתבייש
להיות הכול - חוץ ממני

כי הלילה תובע חוב מטורף
אין לו רחמים - בטח לא ממני
יושב על האמבט, מצייר על הקירות
כי הם אמרו שהם טובים ממני

וזה רק חרוז יכול להיות
כשהיא אותי לא רוצה לראות
כאילו הייתי מצורע
מושל על גיהינום של מדמנה

והיא אומרת שזה יכול להיות
שהאמת היא שקרית מאוד
גם אני יכול להיות רע
אם יקרעו לי ת'צורה.