אנחנו מתרסקים
על פסגתם של פרחים. מכוערים
כמו הרי הרוקי הקרחים,
אהבתנו מתנפצת, בקול
של מריונטה משוגעת,
על חודו של ורד אדום
מהזר ששלחתי לך
ליום האהבה
או יום האם
או יום המשפחה.
כל התקוות נכונות,
רק האמת מאכזבת
אני לבדי
אני הטייס
אני הנווט
אני הנוסעים, ההרים,
הפרחים, האהבה
שלי
היא הזיה פרטית, נא לא להפריע!
אני עסוק בלרסק אותה עכשיו,
שיהיה יותר קל לבלוע
את הדמעות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.