שוב הוא מביט בי בעיניים שואלות
הוא רוצה הסברים, שאין לי לתת..
שוב הם רובצים להם מול מסכים,
כבר ציירנו, יצרנו, רקדנו בלט..
שוב נסגרים בבתים ואין אופק,
שוב אין אויר, אין שגרה, אין פורקן.
שוב מדברים בעיניים,
והפה מכוסה ונסתר,
וגם ככה אף אחד לא מקשיב,
אז מה זה חשוב כבר, מה נאמר..
וכלום לא ידוע, הכול מעורפל.
רק דבר אחד פה לגמרי ברור
למי הכול מותר, ולמי, אסור... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.