להיות אתך זה כמו
לקבל, כמעט כלום.
מעין סיבוב סרק
שנועד רק כדי
לבחון.

כשאיתך, החום לא חודר
כי הרגע עוד לא הגיע,
כי אני עוד לא בשלה.
כשאתה נצמד אלי,
מה להרגיש? מה
אני אמורה?
מגע שמשאיר רמיזת
כאב,
כתם,
גם הוא כלום, רק סימן.

משחק שלך באיברים הפנימיים-
נוגע, מלטף
שוב ושוב,
סיבוב אחר
סיבוב,
בוחן.
אני לא מתלטפת.
כלום לא עולה.

מחבק
ואני מתרוקנת מדם,
מחבק ואני
צוחקת סתם,
בוכה? לא בדיוק
מרגישה

במסכת חוזרת מתעטפת
שוב ושוב,
במחזוריות שלא נגמרת
מה אני מקבלת?
כל מגע מתחדש אני
משתגעת? טובעת
באי מהות

כי בך אין מה שיפרה,
כי אתך זה לא מגרה,
מזדעזעת אבל בחיי
מרגישה
כלום, כלום.

אגב בכלום עצורות
כל ההזדמנויות בעולם.
אולי בגלל זה כשאני איתך,
אני מקבלת הרגשה
שאני הכי אישה.