|
במערות אשר באבן
בתוך כוכי קברים
טמונים בני הכרתי
טמונים בני הפלתי
דבוקים להם יחדיו.
בפי הפלתי-גרגיר אורז
ביד הכרתי-שערה.
ולצד הראש מונחים-
חרט זהב
חנית מרוטה.
אנחנו בני הפלתי
אנחנו בני הכרתי
נותרנו לבד
נותרנו אחרונים בעולם.
כמונו אין עוד
כיצד נשרוד
זן נכחד
זן הולך ונעלם. |
|
|
חשבתי לקפוץ
1000 פעמים
במקום ולומר "גע
גע גע, אני לא
משוגע"(מתוך
סיפור פשוט,
מכירים?)
אבל אני חושבת
שחוץ משכנים
זועמים, אמא
מבוהלת, ורגליים
כואבות, לא ממש
ייצא לי משהו
מזה...
נכון?
אחת ששפיותה
מוטלת בספק... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.