היא ישבה וכתבה לו מכתב ארוך
בו תיארה את מעוף הציפורים
הצוללים אל האגם ושולים דגים
גם את הסירות תיארה
ואת הזריחות והשקיעות האדומות
את מטר הכוכבים בלילה ללא ירח
ואת קמצנותו של הקמצן
היא נזכרה בלילות בהם בילו יחד
ותיארה גם את זה
איך הרגישה ולמה ומתי
איך זה השפיע ומה לקחה איתה
כשהוא קרא את המכתב - הוא התפלא
הוא התפלא על מעמקי מחשבותיה ורגשותיה
שלא באו לידי ביטוי, רק בכתב
כשהוא קרא - הוא הרגיש שהוא צולל
למעמקי תודעתה שלא היו רדודים בכלל
אלא עמוקים מהנקודה הכי עמוקה באוקיינוס
מים כאילו הרגיש מציפים אותו מ-כל עבר
והוא נעטף בהם כמו רחם
והמים היו מה שתיארה, מחשבות ורגשות
פתאום הוא הרגיש שהיא גדולה עליו
שהיא בהרבה מעליו מ-כל בחינה
למרות שתמיד ראה זאת אחרת
וכמו עכבר הוא רצה לזחול חזרה
אל אחד משערי לבה המרובים
להתכרבל שמה
ולהתאהב שוב מחדש לתמיד. |
