גיא שמש / שניים |
הכיסא שהוא ידיד
עוצם את העיניים
נותן לכל לחלוף סביב
מביט אל הירח
אבל הוא לא מנחם
מנסה לשכוח
אבל תמיד, תמיד זוכר
זה כמו זריקת חשמל
ללב המפרפר
שלא תמיד פועם
וזה הולך ומסתבך
עננים של תודעה
שוב צפים בחלל ריק
בתוך הלא נודע
הם מקלפים עוד חתיכה מהצורה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|