לֹא תָּמִיד צוֹדֶקֶת
לִפְעָמִים טוֹעָה
לֹא תָּמִיד מוּכָנָה לְהוֹדוֹת בְּכָךְ.
נוֹשאת עַל גַּבִּי  אֶת כָּל תַּחֲלוּאֵי הָעוֹלָם
בְּעִקָּר עֲוָלוֹת שֶׁאָדָם וּזְמַן גְּרָמָם.

פַּעַם שָׁאֲלוּ אוֹתִי
מָה תִּרְצִי לִהְיוֹת כְּשֶׁתִּהְיִי גְּדוֹלָה
וְעַד שֶׁהֶחְלַטְתִּי סוֹפִית
זְמַנִּי עָבַר.

אָז הַיּוֹם אֲנִי מְשחֶקֶת עִם הַמִּלָּה
מְזִיזָה קָדִימָה וְהַצִּדָּה
וְהִנֵּה הוּפַה.  נוֹלְדָה אַגָּדָה
חֲבָל שֶׁלֹּא סִפְּרוּ לִי
כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה

כִּי הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת
אֲנִי פָּשׁוּט מְאֻשֶּׁרֶת
לָמָּה לֹא סִפְּרוּ לִי קֹדֶם
נָכוֹן שֶׁזֶּה נוֹרָא?