כמו שזה ים, ויש סערה
כמו שהספינה נטרפת בטרפה
כמו שיש מסמרים, והם דפוקים
כמו שהרהיט מתפרק מעצם משקלו
כך היא הולכת, בדרכים,
ולא מבינה מה בשבילה ומי אהב אותה
כך היא מתפללת, בלי לדעת לשם מה,
מתכופפת ונחה, מתיישרת והולכת
כמו שזה בית, שדחפור פגע באחת מפינותיו
כמו שהירח, מתחלף ומחליף עוצמת מחלפותיו
כמו שבא הגשם, ומשקה כל העצים חוץ מאחד
כמו שהרוח, מכה כל בשר עד זוב דם
כך היא הולכת, בגשם זלעפות
כך היא זוחלת, מכוורת דבש לאחרת
כך היא מתפללת, מה יש מאחורי האופק?
אולי עוד אושר, שאחריו תרצה אחר
והיא זוחלת, מתייסרת,
בשביל מה בכלל אני לא יודע
מתמסרת, מוכרת,
את השיגעונות שלה
מתלפפת, ממריאה,
כדי לנחות בחבטה לתוך האדמה
מארגנת, מתמקדת,
במטרה הבאה לקראת ההארה הגדולה. |
