כשהשוחטים ישחטו אותי
אל תנקמו מותי.
כוחי
היה במותני ככוחם.
נקמו בם על רצח
עוללים
בבתי מטבחיים
על שפך דם
נקיים
במחנות השמדה
על הפשטת פרוות
אצילים
בעודם חיים
על השלכת חיים
אמיתיים
למים רותחים.

בזה העולם
כל העומד על
הדם
מכשיר מעשיו של
שטן
בן תמותה.
הנה
ידיו שיספו זה
עתה
בסכינן
צווארו של
תינוק
מעניקות
טפיחות חיבה על
שכמו.

כשהנאצים ישספו גרוני
דמי ייספג באדמה.  
אל תקדישו לכך
מחשבה -
זה היה קרב הוגן.
נקמו בם על גזל
חלב
תינוקות בני יומם
על
הפרדת ילדים
מאימם
על ניתוק פתיל
חייהם
בטרם חזו בקרן
אור
ראשונה של
חמה.

בזו האדמה השדודה
כל המרחם על
אכזרים
סופו שיהיה אכזר
על רחמנים.
דמו ישתוק
כדמם של שוחטים
זכרו ימחק
גם מספר המתים.

כשהם יכרתו לשוני
מילה לא תצא
עוד מפי
קראו דף בודד
ששרד כאמת
יחידה
זו צוואתי הראשונה
והאחרונה -
נקמה איננה עוד
מילה גסה.
הלא
נקמה כזו ברא
גם ברא
השטן
על האדמה הזאת.

חוללו להם כל
אשר חוללו לחלשים
מהם
אל תחסירו דבר.
שאריות גופם של
הנאצים תרקבנה
תמסנה ותזרומנה לביב
שופכין
דם ארור ישתוק
לעד.
זכרו נא -
כל החס על
שופכי דם תמימים
סופו
כי ירים עמם
כוסית
ישתה דם טהורים
לחיים!

כשבני עוולה ייטלו
חיי  
אל תשימו לב
לגופתי
מותו של אחד
מול טריליוני נרצחים
ונספים
שעוקדו בסד עינויים
עד צאת נשימתם
ונשמתם.
אל תתנו דעתכם
עלי
איני נחשב
פני דם שנשפך
לאורך שנים אין
ספור
מאחורי קירות אטומים
ובראש חוצות.

נקמו בם על
שואה שחוללו
על אין ספור
חסרי אונים שעינו
ורצחו.
נקמו בם מזקן
ועד טף
ידי כולם מגואלות
בדם
עד ייפול אחרון
חלליהם.
מחקו זכרם מעל
פני האדמה
מאחרון חבלי תבל
כאן
ושם
השליכום לתהום הנשייה
לדיראון עולם.