גָּרַמְתִּי לְךָ הַרְבֵּה נַחַת
לִקְרַאת הַסּוֹף, אוּלַי.
גָּרַמְתִּי גַּם הַרְבֵּה צָרוֹת
וְהִכְבַּדְתִּי עָלַיִךְ, עַד בְּלִי דַּי.

לֹא יָדַעְתִּי מָה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת הַיּוֹם
בְּעֶצֶם כֵּן יָדַעְתִּי, אֲבָל חָשַׁבְתִּי
זֶה כְּמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם,
זֶה כְּלוּם.

וַאֲנִי יוֹדַעַת. אֵין מָקוֹם לִסְלִיחָה
הִיא לֹא מְכַפֶּרֶת עַל כְּלוּם.
וַחֲבָל שֶׁלֹּא הִשכַּלְתִּי לוֹמַר לָךְ
כַּמָּה הָיִית הֲכִי נֶהְדֶּרֶת שֶׁאֶפְשָׁר.
נָתַתְּ לִי כָּל מָה שֶׁיָּכֹלְתְּ
וְגַם הַרְבֵּה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לַנִּדְרָשׁ

אוּלַי עוֹד נִפָּגֵשׁ יוֹם אֶחָד?