|
אֲנִי לֹא זְקוּקָה לַאֲבָנִים
בִּשְׁבִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ
אַתְּ עִמִּי כָּל הַזְּמַן.
כְּשֶׁהַנְּכָדִים נוֹלְדוּ
שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הַצָּלוּל
וּכְשֶׁהָיִיתִי חוֹלָה
קָלַטְתִּי אֶת הַדְּאָגָה
וּכְשֶׁנָּסַעְתִּי לְחוּל
אֶת שָׁמַרְתְּ עָלַי כָּל הַזְּמַן.
חֲצִי יוֹבֵל וְיוֹתֵר מִי הָיָה מַאֲמִין
שֶׁאֶשְׁאַר לְבַד
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן |
|
|
"זה כמו כל
הבלונדיניות
האלו שמסתובבות
עם הכלב שלהם
בצפון תל-אביב,
וכשהוא מחרבן הם
אוספות לו את
החרא בשקית
ניילון.
אז באמת תודה
שאספת את החרא,
אבל מי בכלל
רוצה לגעת בך
יותר.."
ציטוט אחד
המרצים המרתקים
ביותר שהיו לי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.