|
אמרתי לך אני לא מכיר אותך,
מה את לא מבינה?
לא מכיר אותך
לא יודע מאיפה באת,
לאן ולמה
לא יודע מה את עושה,
מה את רוצה
אולי יש כאלה שמכירים אותך
ואולי אפילו יש כאלה שמכירים אותך היטב
אבל אני לא ביניהם
מעולם לא ראיתי את הפרצוף שלך,
אני לא יודע מה המוח שלך מכיל
אין לי מושג איך נשמע קולך
ואני אפילו לא יודע אם יש לך ציצי גדולים או קטנים
גם אם את גרה על הר מבודד,
או באמצע עיר סואנת -
אני לא יודע
מי דואג לרווחתך
ומאיפה את משיגה את האוכל והסמים שלך
אולי יש לך בובות בדיל קטנות,
שהם לך חברים
חייל בצבע זית
ובלרינה אדומת חצאית ולבנת אפודה
אבל את כל זאת איני יודע
על מה את מדברת איתם?
הם עונים?
או שאת מדברת לטלוויזיה
והטלוויזיה עונה לך חזרה. |
|
|
המערכת, בתכלס,
הם חבר'ה
שנונים, אבל
כשזה מגיע
לקווים
אישיים...
-שפרירית,
גם אני רוצה.
("האמת
בסלוגנים")
תגובת מערכת:
פסים. פסים
אישיים. וכן,
אלפי הסלוגנים
שאת שולחת לא
מתקבלים, כי הם
לא. לא שנונים,
ולא אישיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.