פנים שטוחות על מרקע הטלוויזיה
מחייכות אליי חיוך של ג'וקר-סמיילי
את לא יודעת כמה אני מטורף עכשיו

נקלט בצינורות של שיגעון לב הנשמה
הופך נוזל סמיך שנדחס פנימה
עם כל נשימה של המרקם הסמיך
שמגיע לכל פינה בעולם,
מרחיב את הנפש ומרוקן את המוח

מוזיקה צוענית,
קינה של אישה מ-ימי קדם,
דרבוקות ורוחות מדבר
חורצות חריצים בעור הרך ב-פנים,
מחטטים חטטים
עור פנים שלפוחיות נפש ימי האדם.

אין רופא ואין כהן
מערכות הגוף קרסו
הוא מטייל וגם אני,
לאן אנו הולכים
כל היום הטלוויזיה,
אין רגע שקט
מדברים אליי, אני לא מבין,
לא מדברים איתי.