מתעורר פרוע, כל שערה לכיוון אחר
מרגיש כמו פסיכופת בגמילה משיגעון לב הנשמה
הקפה נשפך, שותה מיץ אדום,
מוריד מעיל, מוריד ג'קט,
מפשיל את הגרביים

כמו שהשדרנית משועשעת,
מ-שיר ארוטי ישן
בו תיגע - לא תיגע,
ובכפות ידיך יש חשמל
כמה שאני אעשן - אני לא ארווה
חום נקודתי באמצע זמן החורף,
זה דבר יוצא דופן שקורה לפעמים

שיר שלי מתנגן, לא אומרים את שמי
שני ענקים גדולים באמת לוקחים את כל הקרדיט,
מי אני באמת
אתמול לא שתיתי, ולא היום ומחר
אני שואל אם השפיות נאמנה לי,
למרות שמחזיקים אותי קצר בכדורים

כי,
מחר יכול למצוא אותי חסר אונים
עם כל המחלות שסביב,
עם המגפה, עם קוצר הנשימה
כי,
למה שארצה שיטפלו בי
שייתנו לי למות,
יותר לא רוצה לסבול.