|
אנה פנינו מועדות
בטרם
נישן שנת ישרים?
עינינו נפנה אל
הכותל המערבי
אבן מאבניו תשיב
לתפילתנו.
רגלינו תפסענה הלוך
ושוב
מסורג לאשנב
לקבל מענה מקיר
מעלה אזוב.
ידינו תנופפנה בריקוד
מעגלי
לתת משנה תוקף
למילים
שגורות לעייפה
לפינו המדקלם פסוקים
קהים מזוקן ימים.
אנה פנינו מועדות
בטרם
נעצום עפעפינו?
נחפש משמעות דמיונית
לחיינו הכלים
לכרס
תופחת ועולה משחר
עד שחור
לגופנו המרקיב
בין חמה ולבנה
עד יכלה אחרון
איברינו
ונרד כפי שעלינו
מי אפסיים
לקברנו
שם נמצא נחמה. |
|
|
מאז אותו מפגש
לא הצלחתי לעצום
את עיניי. לא
הייתה לי כל
תחושה באף לא
אחת מרגליי,
וכנראה שגם לא
בשום איבר אחר.
ידעתי שלא הייתי
צריך להתגרות
בגורלי בפעם
התשיעית.
החומרים שהגוף
שלי הכיל לתוכו
בימים האחרונים
כנראה עשו את
שלהם...
(מיומנו של חתול
מפוחלץ) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.