ארצות מיוערות תמיד באים לי בזמן
עם המים המפכים מראשי ההרים
תמיד בזמן כמו שעון, 24/7
אני נופל כמו פעמון וצולל לתוך הכחול
מי יחפש אותי, מי יגיע אל המים הזה
כל מה שאנחנו חשבנו ואין לנו סוד
כל יום ויום אנחנו קוראים סודות של אחרים
והם מהתלים בנו מילים בלי כוונה
כי אנחנו עייפים משקרים ופנים צבועים לבן
מרגיזים אותנו כל אותם אלה שלא מבינים עניין
והם רצים מהר יותר ויותר אל ראשי ההרים
העננים נעים על פניהם, מחליפים צבעים
עושים זאת דווקא וננעצים כמו סכין,
בתוך הבטן של העברית הטובה ששנים רבות שירתה,
במסירות את כל דוברי השפה,
מהקטן עד הגדול במילים נמוכות או גבוהות
כמה שהם מחפשים הם לא ימצאו,
את הספר שנכתב מזמן במעמקי הים,
והוא עשוי ערפל
אם זאת יעשו ואותו יכתבו יהיה בו ממשי גשמי
ואם לא זאת ירחף כמו רוח במעמקיי נחל שוטף. |
