לא יכול להוריד ממך את הידיים
הידיים הנראות כמו תגליות
לא יכול להוריד ממך את הידיים
הידיים המפיקות מרגליות

ובאמת אחרי כל-כך הרבה שנים
כשאת פוסעת לבתים אחרים
ממלמלת ביושבך על הכיסא
ממלמלת גם קללה, גם ברכה

וכשאת הורסת, את יודעת, את לא כאן בכלל
ואני נוטע בך כמו רב-שגל
והדם זולג, אין לו פנאי, אין לו פנאי,
לא יכול להוריד ממך את ידיי

לא יכול להוריד ממך את השפתיים
השפתיים הטועמות תגליות
לא, לא, לא,
לא יכול להוריד ממך את השפתיים
השפתיים המפיקות מרגליות

וכשאת לא מתכוונת את לא כאן בכלל
ואני הופך תוהה כמו ליצן שוטה
את יודעת, את יודעת,
אין לי פנאי, אין לי פנאי,
כי לא יכול להוריד ממך את ידיי

ובזרועות החשכה של בין ערביים
כשהחושך יורד לתוך החלונות
את מתכסה מסכות, מסכות של חומות
לא יכול להוריד ממך את ידיי

לא יכול להוריד ממך את לשוני
לשוני המגלה תגליות
לא, לא, לא,
לא יכול להוריד ממך את לשוני
לשוני הטועמת מרגליות.