כשאתה הולך בסימטאות עירי
רודפות אותך ציפורים רעות
שחורות כנף ומטילות את חרונן
על מעילך הכחול
אתה, לא מפחד, לא עוצר
לא זקוק למפה כדי להגיע
למרכז עירי,ליבי
שנים שלא החלפנו מילים
לא הצלבנו מבטים והכאב
נהיה חד כזכוכית צבעונית
שהשמש מלטפת אותה
שנים שלא בא והלך המגע
של אצבעותינו הארוכות
המצליבות מידע חושי
חסרת לי, חסרת לי, חסרת
לי, אני משננת עכשיו
בשפתיים סדוקות, בשתיקה
ארוכה, פנימית, מלכותית
ועם כל הזמן שחלף, בכל זאת
אני לא מצפה לשובך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.