שברתי את השמש במעגלים של אור
מסנוור, נשבר בתוך עיניי
ילדים חפצים לשמש הרימו מבט של מעלה
והאור לא נראה במרחקים,
אפילו במרחק שנות אור מכאן
הם אמרו שהם שברו את הקשת לרסיסים
ואני לא ידעתי מאיפה צומחים הצמחים
שמועות שמעתי נלחשות מ-כל עבר
שהכול לא אמתי
ומה אמתי אם גם לא אני

הירייה פיסלה מתכת בתוך החומר הדומם
והפיחה בו חיים שאוצרו בו קודם
רק אני לא ידעתי אם אמת או בדיה
הן גם אני אינני ואין אני ואין עולם וחיים

הפסלים נפלו זה אחר זה,
כבדים ומגושמים
אל הקרקע בה אבק
והאבק פרח כמו עלעלים
לתוך הרחובות הסואנים
וכיסה בחנק את הדוכנים
שבאו לעשות מקח מכר בבית האלוהים

גם זאת שיוועתי ופיללתי
להיעדר ביקורות צולבות
ושפיטה שלא לשם שמיים
וכפות ידיים ריקות

הלכו ונגמרה להם התחמושת
מול הקדוש ברוך הוא
שהפיל את כלי נשקם המחודדים
כאילו היו גפרורים

ואפילו צעדיהם לא נשארו מאחוריהם
כי נמחקו כמו כתובת בחול בשעת גאות
השמש אספה אליה את אור הכוכבים
ונצצה באודם בשעת שקיעה
עת נמוגה
והחזירה את אור הכוכבים
שזהרו באלפיהם
כ-חול אשר על שפת הים.