|
מביט לתוך עיניה
והמסע מתחיל
המילים ממתינות להזדמנות
להיאמר
הרגש התחיל כטיפטוף
והמשיך כזרזיף
הולך וגובר
מאיים להרטיב
הזמן הולך ואוזל
והגשר טרם נפרס
על הפער
אם לא תענה
בחיוך סימן
או מחווה
ישטוף הגל
את המחשבה
אל מצולות הנשייה. |
|
|
אני לא יודע למה
אישרתי את
הסלוגן שלי על
חסרונותיו של
הנייר הטרמי.
באמת שהפסקתי
להיות שנון.
אולי מישהו אחר
כתב את זה
בשמי?
זה שמאשר את
הסלוגנים מתחיל
לפקפק בקיומו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.