כואב לי הלב על חלומות שמתו
על אוזני המן מקולקלים,
על תפארת מדבר בשיא השרב
כואב לי ולך ולכולנו על אבנים שזרקנו
והם חזרו אלינו כבומרנג והיכו בנו במצח וירד דם
כואב לי שאמרתי אהבתי,
אבל יותר כואב אילו לא אמרתי
כואב לי שאת מכשפה בת-זונה,
אבל אני עדיין מתגעגע
וכואב שלי שכואב לי ולכן אני צריך לשתות,
את הטיפה המרה הקרויה אלכוהול
וכואב לי שהיא עושה לי רע
וכואב לי אם אין אותה
וכואב לי להיות לבד ימים שלמים
עם הקיר לדבר אליו
וכואב לי שאת משחקת ולא מדברת
וכואב לי על משחקים של בנות בכלל,
הן כאלו דפוקות
וכואב לי שנדמה שאין לי מה להגיד,
אבל זה רק נדמה
וכואב לי שאני לא יודע מה אני יודע
ומי אני בכלל יחסית לכולם
ומה לעזאזל הבעיה שלי
אין לי כוח לשמור על שפיות,
אז השתגעתי קצת
לכל חומר יש נקודת שבירה
אבל אני לא יכול לשתות,
ואני לא יכול לא לשתות
ואני לא יכול לבד
ואני לא יכול ביחד
ואני לא יכול פה ולא גם שם
ואני קטן והכול קורע אותי לגזרים
בכל דקה ורגע
ואם מוכרים לנו אשליה בסרטים ושירים
של השלמה ומציאות עגולה
אנחנו יודעים שזה שקר ולא נכון
כי כולם מעמידים פנים
אפילו זה מול זה
כשצוחקים על השירים שלי
ושואלים למה אתה כותב
וגם אני לא יודע
אבל ככה צריך
ואין שאלה מה חושבים על כל יצירה
ומי יכול למדוד עד כמה היא טובה
ובאמת מה אני משיג מזה אם בכלל
לא בדיוק יודע,
רק יודע שצריך לעשות
ואולי זו תכונת ההשפעה
שהמקובל מדבר עליה
צמצום, מסך ואור חוזר
אבל מה לעזאזל אתה עושה בעולם,
משהו יותר טוב?
תניח את העט על הדף
ותראה איזה שטויות ייצאו לך.