שוחטים נשים קדושות.
לאחר בישול גווייתן
בשרן ערב לחך.
שותים דם ילדיהן
הוא טעים,
מרווה.
חולבים נשים טהורות.
מוכרים חלבן
במרכול
במחיר מסובסד,
מקווים
שהמחיר יישאר נמוך
לאורך זמן.
נשים ברות מזל
אינן טמאות
למאכל,
הרב
גוהר על גופן
מכשירן,
כולנו איש אחד
סומכים על
דקות הבחנתו
בין נבלה וטרפה.
יש לו משגיחי
כשרות
בבתי בושת,
במשחטות,
המה שווים כל
פרוטה
אשר נבלעת בכיס
חסר תחתית,
אחרת
היינו אוכלים
אברי רחב הזונה
לארוחת בוקר
צהריים
וערב -
אנה היינו באים?
אף לא היינו
מבדילים
בין שבת ויום
חול,
מניחים לכלי רכב
לעבור בבטחה
כמו אלוהים הוא
שם נרדף לקללה,
בלעדיהם -
מה היינו עושים?
אישה טמאה חיה
בחופשי
לא עולה בדרגה
רוחנית
כחברתה הכשרה
אשר קיבתנו טוחנת
בשרה,
מפרישה שרידיה
כצואה מפי טבעתנו,
בקומנו
לפני תפילת שחרית.
על מה תצאו
ותזעקו?
המילה נקבה נותרה
בנפשנו,
הרגל עתיק יומין
בלשוננו,
הלא כוונתנו לאישה
ממין ביולוגי
אחר.
תשקוט נא בטנכם
ההומה
לאחר סעודת בשר
עוללים ועוללות,
יחדיו
נלקק שפתינו שתסמקנה
בראש חוצות,
כולנו נרים כוסית של
דם מתוק מיין -
לחיים! |