שפיות היא כה... סובייקטיבית. האם כך מרגיש אדם שפוי על סף
שיגעון? חוסר השפיות מחזיק את השפיות שלי שפויה; אני עסוקה כל
היום בלחפש קצה חוט לסוודר שבכלל לא רקמו עבורי. לרגע אני
רגועה, וברגע האחר מבחינה שנגמר מה לפורר בצלחת.
לרגע אני רגועה, וברגע האחר מפסיקה; מחכה לנפילה מהליכה ארוכה
מדי, ללא רתמה, על חבל דק של שפיות. עסוקה בלחפש הארה, עסוקה
בלחפש הגדרה, עסוקה בלהיות עסוקה- לחיות בשני עולמות, בין
השפיות להיגיון. בין לסלוח, לשכוח- בין לצרוח ולברוח.
האני הגבוהה, האלטר אגו, והאיד; לא אשקר, מדי פעם אני מקווה
לראות אותך נופל. אתה לא אדם רע, גם לא אלה שהיו כאן, לפני
שצרחתי על שברחת. זה פשוט שאתם רגילים רק לקחת; לא נולדתי
עשירה, אין לי פריבילגיות לבנות מלבד היותי אישה, בעידן בו
הולכים על חבל דק- הגוף הוא שלי, או שלך... של מי, בשביל מה?
רכוש.
אין לי הרבה מלבד פואטיקה זולה, פצעים מגלידים; נפתחים מחדש.

לא הספקתי להצטלק, בנשימה אחת הצלחת להפוך עליי את עולמי.
ההבדל בין אהבה, לאכזבה. צלחת מלאה בחומר לבן, הזיות
ויזואליות, זיכרונות, אלה יוצרים את המחר. נדמה כי כבר לא כואב
לי בלב- כלומר; בהשוואה לאכזבות קודמות, כבר הייתי מוכנה.
לא נתתי לעצמי לקוות, לקחת חלק בפנטזיה הרומנטית שיצרת לנו,
התרגלתי לסופרי סתם. אלה שאין להם ערך למילה, להבטחה, שוברים
אותה; כמו כוס בחופה של חתונה- שוברים אותך, כמו קופת חזיר
ורודה, הרי הם יודעים רק לקחת- לא מעניין אותם אם החזיר
מבוהל.
לא מעניין אותם הסנטימנטליות, הקשר שלך ושל החזיר, מהעתיד;
כשההווה הוא כבר עבר. ישברו אותך יחד עם החזיר, ישברו אותך כמו
הבטחה, ישברו לך את הכוס ואז ישברו לך את הלב.
לא נולדתי להורים עשירים, גדלתי להורים גרושים, מחבקת בכפית את
השברים, מתעוררת מדממת, מתעוררת אישה. חפץ. למדתי להתעורר
כנועה, חונכתי לרצות, חונכתי לאחות את השברים של כולם. צמודה
לקופת חזיר, תודעה בתוך גוף שהוא קצת שלי, קצת שלך, ושלו,
ושלו, שלהם... של כולם. נזרקת- ומדממת אהבה. אותן החוויות
מפרצופים שונים, אותן המילים, אותה הסכין. גדלתי. גדלתי להיות
נטל, להיות "אכזבה, בהמה, שמנה, מכוערת, ענייה, מוזרה, אפלה,
אנורקטית, כוסית, פצצה, שלד מהלך, נותנת, זורמת, זונה."
גדלתי, אבל אתם המשכתם להתייחס אליי כאל כוס בחופה של חתונה;
דרכתם עליי, שברתם. ללכת על חבל דק בין אמת לבדיה, עטופה בנייר
כסף- האגו שהונח, התנפץ תחת כובד הגוף שלך. גדלתי לאחות שברים,
גדלתי להריח שקרים, אנשים שלוקחים, גדלתי להשחיז להם את
הסכינים.

איזה מזל שהחבל דק, איזה מזל שהנשמה שלי גבוהה, איזה מזל שכלום
לא שפוי, איזה מזל שהמשכתי לתת לכם כוסות פלסטיק, איזה מזל
שהצלחתי לאחות את השברים, איזה מזל שנייר כסף; איזה מזל שאני
שלי, ולעולם לא תרגיש אותי שוב תחתיך. אני, לא ארגיש את כובד
האגו שלך מוחץ את בית החזה שלי, מזל שיש לי קופת חזיר מלאה
בתובנות חיים. איזה מזל ששפוי לי לרקום לעצמי סוודר- לבד.