זאת הפעם השלישית החודש שהיא אורזת את רכושה לקראת אירוע
משפחתי, בשני סלי פלסטיק כחולים ששימשו אותה בימים טובים יותר
בימי שלישי עם הנץ החמה בשוק העירוני כשערכה את קניותיה לקראת
שבת. היא רכשה אותם לפני שנים באותו שוק, בדוכן שהציג לראווה
קערות אמייל ואלומיניום בגדלים שונים, סירים, צנצנות וקופסאות
אחסון, מגבות מטבח, סינרים, סכיני חיתוך, ספלים, כוסות ונפות
עץ לקמח ולקוסקוס. פעמיים בשבוע הכינה את המאכל שעליו גדלה.
בימי שלישי הכינה את הקוסקוס עם מרק ירקות גרגרי חומוס וקציצות
דגים ובימי שישי כמות כפולה, לארוחת הצהריים עם מרק שאליו צרפה
את עצמות הבקר שהעשירו את המרק והפכו אותו לחגיגי משהו וקציצות
הירק הפריכות שחלקן נחטפו עוד ברגע ששלתה אותן מהמחבת. את אותו
הקוסקוס הגישה גם בצהרי השבת כתוספת לחמין שהשתנה בהתאם לעונה
ולמצרכים שהיו ברשותה.
הסלים הושחלו זה בתוך זה ועמדו כמגדל צבעוני בחלקו האחורי של
הדוכן. סלי הפלסטיק הכחולים היו במרכז המגדל וליבה נמשך דווקא
אליהם. משהו בצבע עורר את ליבה שזה כבר שנים מת בקרבה. תמונה
של ים גועש עלתה במוחה. אותו הים שסיקרן אותה. אותו הים שמילא
אותה בחדוות נעורים, שהרחיב את ליבה ודעתה בימי נעוריה וניבט
אליה מזוג עיניו הכחולות של חתנה הבוגר בעודה בת עשרה. כמה
אהבה לטבול את גופה במימיו הקרירים גם לאחר נישואיה כתחליף
למקווה הטהרה. מאוחר יותר, בחלוף הזמנים אותו הים גם החריב את
חייה.
היא זוכרת את הבעת פניו הנרגנת של המוכר כשהתעקשה שהיא רוצה
דווקא את אותם סלים כחולים.
פעמיים מוקדם יותר החודש ארזה בשל חגיגות בר המצווה של נכדיה.
בכל פעם שיש אירוע משפחתי היא מוזמנת להתארח בבית המשפחה
החוגגת.
עכשיו פרקה את הסלים מתכולתם. הניחה בערמה וסידרה תוך כדי
ספירה וסקירה של הפריטים. שמלת שק שחורה שתפרה לעצמה עוד בטרם
עלייתה לארץ שנכספה אליה ועל שם בירתה קראה לבן הראשון שילדה
לאחר שתי בנות, ציון. כיסופיה לירושלים החלו נרקמים בליל
כלולותיה עת פתחה את מתנתה של סבתה. פיסת כותנה לבנה עטפה
קופסת תכשיטים עשויה זכוכית מעובה ומלוטשת בצורות משושים
מדויקים ועל המכסה מוצמד ריקוע נחושת בוהק מעשה ידי אומן של
חומות ומגדלי ירושלים. בראש התבליט נכתב "אעלה את ירושלים על
ראש שימחתי" כך הקריא לה חתנה. שנים חלמה על עיר הקודש,
בחלומותיה ראתה את עצמה מהלכת על החומות וצופה למרחקים מחלונות
המגדלים. חתנה לא היה שותף לחלומותיה. די היה לו בחיי הנוחות
אליהם הגיע בעמל רב. לאחר לידת בנו הסכים לשם ציון בתוספת לשם
קלמנט שמשמעותו רחום. הוא ידע שמחווה זאת הינה הקרובה ביותר
להגשמת חלומה. והיא כמובן המשיכה לחלום. שלוש בנות ושני בנים
נוספים נולדו לה במהלך השנים, את שמותיהם קבעה במשותף עם בעלה,
הבכורה ג'אנט - מתנה מאלוהים, השנייה פולט - צנועה, בת הזקונים
זכתה לשם ג'וסלין - מלשון הוספה. בנה הראשון כאמור זכה לשאת את
שם כיסופיה - ציון, הבן השני, רוברט - מואר, והשלישי, פליקס -
אושר. שישה ילדים גידלה ורק חמישה מהם הובילה לחופה.
על הערמה שהחלה להיווצר הונחו שישה תחתוני טריקו אפורים, חזייה
שאף אותה תפרה לעצמה מסדין כותנה שהתבלה. שש זוגות גרבי ברך
שחורות מוטלאות בעקביהן. קומבינזון שחור שקיבלה משכנתה באותם
ימים ארורים שאחרי מלחמת העולם השנייה. היא זכרה שבקומה מן
השבעה על בנה אשר לו חיכתה כל שנות המלחמה וקיוותה שבחוזרו
יינשא למיועדת וסוף סוף יתגשם חלומה והיא תעלה לירושלים, בעודה
אורזת לעצמה בגדים למקווה הבינה שאין ברשותה בגדים שחורים אותם
תוכל ללבוש בשנת האבל כמנהג יהודי המקום. שכנתה שעזרה לה
להתארגן יצאה לשכונה ואספה בעבורה בגדי אבלות. מאז כבר חלפו
למעלה מארבעים שנים והיא נותרה בשחוריה. לבה הכביד את ימיה
והיא לא הסכימה להחליף את הצבע שצבע את חייה העצובים. מרה
שחורה, נרגנות, כעס עצום על בעלה שסרב לעלות לירושלים החלו
ממלאים את ימיה. הסדק שנוצר בינה לבין בעלה כשהגיע בנה, ציון,
למצוות ותקוותה שנגוזה להעלותו לתורה בירושלים, הלך והעמיק כדי
תהום פעורה כשבעידודו של אביו התגייס משוש חייה לחיל הים
הצרפתי. אותו הים שהרחיב דעתה גם החריב אותה. מעולם לא שב בנה
והיא נשאה מבטה למרחקים תחילה בצפייה ולבסוף בצער עמוק.
סוודר כחול כהה בעל כפתורי עץ שסרגה לה אחת מכלותיה והעניקה לה
אותו עם הגיעה לארץ הונח מקופל בערמה. שש ממחטות אף מכותנה
משובצת בגווני אפור מוכתמים בכתמי טבק ההרחה שלה שלא הצליחה
להסיר בכביסת היד. חצי חבילת ביסקוויטים מתוצרת "גטניו" בהם
נהגה לכבד את נכדיה, שקית סוכריות מנטה שכל כך אהבה למצוץ
ולטהר את נשימתה ונשמתה. שטרות כסף ומטבעות הצרורים בפיסת
טריקו מחולצה או תחתונים שסיימו את תפקידם. שלוש מטפחות ראש
מבד סטן מבריק, אחת בגווני שחור ואפור בדומה למטפחת שעל ראשה
ששימשו אותה בימי החול, השנייה בשחור ולבן ששימשה אותה בשבתות
וחגים ואחת בשחור על שחור מבריק ואלגנטי ששימשה לאירועים
חגיגיים שבהם נאלצה להשתתף כמו היום בערב בו מתחתנת אחת
מנכדותיה. בראש הערמה נח בהתרסה של לבן סרוג במסרגה אחת שסרגה
כתשורה לכלתה ומעולם לא נתנה לה אותו.
היא התישבה על המיטה ושיכלה רגליה תחתיה מתבוננת בערמת רכושה
קופצת את פיה המתרוקן משיניים. מה הטעם? חשבה לעצמה, האם תשוב
להרגיש מאושרת אי פעם? הן האושר נפרד ממנה עוד כשהייתה בת
שלושים וחמש, היא זוכרת היטב את השנים שחיפשה אחריו לעיתים
בגלוי ולעיתים בסתר. ההבנה שאיבדה את בנה לנצח באה לאחר כמעט
חמש שנים של ציפייה לשובו בצורת מכתב רשמי ממשלת צרפת בו הוכרה
כאם שכולה, מכה שפוררה את נפשה ורוחה והפיצה את אחרוני פירוריו
של האושר לכל עבר. שתי בנותיה הגדולות נישאו ועקרו לצרפת. שני
בניה עלו לישראל בעליית הנוער מתוך דחף לעזוב את ביתם המתפורר
ובעיקר את אימם הכעוסה והשותקת, אותה. שש שנים לאחר מכן
התאלמנה והחליטה להגשים את חלומה. היא הוציאה מתחתית הארון את
שתי המזוודות שלאורך השנים רעננה את תכולתם בתקווה שאוטוטו
יעשה בהן שימוש. שפכה את תכולתם על המיטה הזוגית ומיינה את
חפציה וחפצי בת הזקונים שלה שחגגה לא מכבר שש עשרה. בסופו של
דבר הסתפקה במזוודה אחת. התרגשות עברה בה. חלומה הולך להתגשם.
היא עמדה בדד פעורת פה בשחוריה מול נוף כיסופיה. החומות
והמגדלים ניבטו אליה בצבעי חול מדבריים. לא כך חלמה! בחלומותיה
עמדה מול החומות כשהיא מוקפת בבעלה וילדיה.
היא התירה את קישורי המטפחת שלראשה והחליפה אותה במטפחת
המיועדת לאירועים חגיגיים. שלחה את ידיה לשל הבוהק, שמעולם לא
התעטפה בו. היא קרבה אותו אל פניה בלטיפה רכה. הצמידה אותו
לאפה ושאפה עמוקות כאילו מבקשת לטהר את מחשבותיה ולבה בלובנו.
היה בו מריחה. בנחישות הניפה אותו אל מעבר לכתפיה בסיבוב
והניחה לו לחבוק אותה בניחומים. מגעו נעם לה. הבעתה התרככה
והיא חשה כיצד גופה הקפוץ תדיר מרפה ומתרפא. כך מצאה אותה
נכדתה דקות מאוחר יותר.
היא ונכדתה יצאו מהדירה, היא בשמלה שחורה, על ראשה מטפחת
האירועים עטופה בשל הלבן הבוהק ביד אחת אוחזת במרפק נכדתה
ובשנייה סל כחול, ונכדתה בשמלת כלה קצרת שרוולים אוחזת ביד אחת
זר פרחים ובידה השנייה סל כחול.
לפתע החל טפטוף שאיים להחריב את הופעתה המרנינה של הכלה
שלצידה. היא שחררה את אחיזתה מהמרפק, הניחה את הסל על הארץ,
הסירה מעליה את השל ועטפה בו את נכדתה כשהיא מחבקת ומאמצת אותה
אל ליבה. פורטוני - מזל טוב! גשם זה ברכה, על ראשך ועל כל
צעדייך כלה יקרה! ברכה את נכדתה בקול רועד מזקנה ומהתרגשות.
היא הרגישה כיצד רסיסים של אושר הניתזים מנכדתה הכלה חודרים את
שריונה ומוצאים דרכם לליבה.