זה התחיל לאט לאט.
הרתחתי מים לתה
והקומקום שרק
שיש לי עוד קצת
מקום לתת לעוד בן אדם
במיטה הלא גדולה שלי,
בכל זאת,
אני לא מציעה תה לכולם
אז אתה בטח משהו מיוחד.

אתה אוהב בלי סוכר
משהו אומר לי בעיניים,
שיותר מידי מתוק, גורם לך להתרחק.
למרות שאתה יודע שטעים יותר עם
אתה, מעדיף להתאפק.

ועדיין חי על הקצה
עם פייסלות כל ערב
מדבר עם הזאת ועם הזה
נטפליקס עם חברים עד שעה קטנה,
כל שאר הזמן לומד,
מגלל את הפיד, לא משנה איפה,
בכל מקרה אתה יודע שאני זמינה.

זמינה לסקס, לקשקש על שטויות,
לשמוע איך עבר היום, לייעץ ולעזור,
מחכה שתתייאש, שתציע להיפגש,
שאירגע כדי לזכור-
שבסופו של יום אתה צריך גם מרחב
לרצות לחזור אליי
שאני צריכה לתת לך אותו
כדי לקחת אותי קצת פחות כמובן מאליו.

ככה זה התחיל לאט לאט
בזה שאיבדתי התיון
ועכשיו המים שלי קצת התקררו
חסרי צבע וחסרי טעם
אז החלטתי פשוט
לשים את הראש על ההגה
צמאה לאהבה עצמית.

היה היום טוב מידי
וכשחזרתי מהיוגה שתיתי צ'אי.
"אני באמת בחורה נהדרת, מקסימה ומיוחדת"
התחלתי לחשוב
אני ארתיח לעצמי מים
ואשב לכתוב,
זה בטוח יעשה לי טוב.