|
פתאום חזרתי להיות כלוא
נעול סגור ומסוגר
בתוך עצמי שלא מכיר אותי
ואני
לא רוצה אותו יותר.
אפשר לברוח אבל אין לאן.
אפשר לשכוח אבל אין את מה.
אפשר לבכות אבל אין סיבה
ואפשר למות,
למות מאהבה. |
|
|
- הילד בן
שלושים, יש לו
חום גבוהה, הוא
שוכב על הספה
בבית הוריו.
- שייקח אקמול.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.