|
כשהעצבים נחים בגשם השוטף
כשהגשמים מהסים את הנפש
מלרוץ כמוכי אמוק
כדי לבלוע משהו שהוא אשליה בסופת חול
אז האדמה בולעת מים
ורוויה במים כמו ספוג
השורשים שותים לרוויה עד להתפקע
ופורחים בשלל צבעים וטעמים
מתוך עומקה של הנשמה. |
|
|
איזה איש!
הוא בנו של
השטן!
איזה איש!
הוא זה שמאשר את
הסלוגנים בכלל!
(ץ סופית, "101
שירי הלל לזה
שמאשר את
הסלוגנים") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.