שמיי לילה מתחרזים עם שמך
הולך גאון ויחף בין דיונות סוערות
מפזר טללים בלילה, אוכל חיות חיות
חי על אדן המרפסת
סופר ציפורים נודדות
ואת אמרת שזה יכול להיות אחרת
ואת אמרת שהזמן נגמר
ואת אמרת - הנה באה שלכת
ואת אמרת דברים בלולים
אבל עכשיו הגיעה השעה
זו השעה, זה הזמן
בו את הולכת ולא שבה,
ולעד יוצאת מחיי
האם תשובי - זאת לא אדע
הפתרונות לאלוהי הגורלות
וגם עכשיו ידי מלהטת
ממגע כף ידך בידי
ושדים ורוחות החלו בזזוני
מאהבה חסרת גבולות.
ואני תוהה עד מתי תלכי
ומדוע זה את לא שבה
הלו נגמר חלום ליל קיץ
ואת
עדיין לא שבה
ואני תוהה אם גם שם
יש מתקני שעשועים כמו על גופי
והאם גם שם את מתגלשת ורוכבת
על איש אחר רעב וצמא
ואני תוהה לי אם גם מחר את תשכחי אותי
ומחר זה יותר מדי ללב חולם והוזה
כי מחר בא ואתו עוד מחר וזה לא נגמר
לכן מתי יהיה מחר שלא יהיה לו מחר?
ואת הרי יודעת את סוד הדברים
שבתוך עינייך בוחשים, ברקותייך סוערים
ואת לא מניחה לאיש הרי לחדור את חומות המגן
מלבד לי ולאחי ולאבא שלי,
לנו את מרשה לעשות כחפצנו בתוכך
ואם אמרה לך ילדה קטנה לה את קוראת חברה
שאנחנו חבורת משוגעים פראיים זבי דם,
רודפי ממון וכסף
/דעי כי זה לא יכול להיות, כי נגמרה השלכת
והנה גשם יורד על המרצפות הרטובות והלילה עוטה כותונת.
