אלת הציד / רגעים |
טוב, אולי קצת.
טוב, אולי הרבה, אבל הרבה פחות ממה שאת רגילה להסתיר.
כשלהתחבא הופך לשחרור.
בחדרי חדרים, על מצעים סתורים,
אפשר להיאנק ולהזיע.
לגמור. בקול.
ואז לחזור חלילה, להסתיר למען ההמשך.
כדי שיגיע רגע שבו שוב, בשקט בשקט,
אפשר יהיה לצעוק בקול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|