כל יום ויום אותו חלום
על ילדות מאושרת, על ביסלי ובמבה
אבל כשהיום נשבר בשמש הזורחת -
החלום מתנפץ כאילו לא היה מעולם
אותה קדחת מחשבה, אותה הפינצטה -
שתולשת מיתרי קול מהגרון הקרוע
אותה האהבה שתפסה אותי בגרון,
והיא סוחטת את כל מיציי עד תום
ואני שואל, שואל ומתפלא -
האם כך חלפו הימים? כל-כך מהר?
לא הספקתי להתקלח, לא הספקתי להחליף בגדים
כבר הגוף שלי קודח ויש לי סימנים

סימני ילדות של אימה ואלימות
סימני ילדות של אהבה ומתיקות
סימנים של דרך שלא לימדו אותי -
והיא קרעה בי, אפפה אותי
וכולנו כאחד בתוך ספינה טובעת,
צוחקים למוות בפרצוף
והמוות מבסוט, יש לו את כל הזמן,
לשכב פרקדן כי המוות אינו מחוסר עבודה,
רק במנוחה
ואת צוחקת והצחוק שלך מעורר סלידה,
כי את לא יודעת מה קרה
ולא הייתה לך אוזן, ולא הייתה לך עין,
לשמוע ולראות את האמת שלי, שלך
הם ליטפו אותך - אותם חרבות
והבטיחו שהם למענך עם כל הצלקות
אבל ירקו אותך החוצה, נכון? בלילה של אהבות
ואת נשארת לבדך,
אובדת בחשכה ומלאה שאלות.