דפיקה בדלת
"מי זה? מי זה יכול להיות?"
"תפתח כבר"
"הו, חבר שלי מבית-שמש,
תיכנס, תיכנס,
כן, תשטוף ידיים ותוריד את המסכה
תסלח לי בבקשה, אבל אני עסוק,
יש לי בחדר בחורה פסוקת ירכיים שמחכה שאזיין אותה,
אז אני אזיין אותה ואחזור אלייך צ'יק-צ'ק"
"יש לך פנטזיות"
"פנטזיות, חחח... אני כבר חוזר"
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת
"תקפצי על המיטה ותיאנחי כאילו אנחנו מזדיינים"
"מה? איך?"
"ככה - הווו... הווו... זה טוב, אתה גדול...- את יודעת"
היא עשתה את זה זמן מה
"תפתחי את הכפתורים של החולצה,
ותכפתרי אותם בחזרה בדרך כשאת יוצאת"
"בסדר"
"הו, חבר שלי מבית-שמש,
מה שלומך היום? מה מביא אותך?"
היא יוצאת מכפתרת את כפתורי החולצה,
הוא מביט בה אדום
היא - "ווואי... איך נהיית אדום...
למה? גם אתה רוצה קצת?"
הוא נהיה יותר אדום וכמעט התעלף
"תרחמי עליו קצת," אמרתי, "הוא בתול,"
"אה, סליחה, לא ידעתי," ואליו -
"רוצה להריח לי את הטוסיק?"
הבן-אדם איבד את ההכרה
"תראי מה עשית לו, חחח, אמרתי לך לרחם עליו"
"טוב, לא ידעתי עד כדי כך,
גם ככה אני הולכת"
הדבקתי לה נשיקה רטובה עם לשון ורוק
כדי שתזכור לאן לחזור ושחררתי אותה
היא הלכה
"מה אני אעשה אתך עכשיו,
חבר שלי מבית-שמש..." |