כולנו פה דפוקים
כי אלו שנות התשעים
משתגעים משעמום
מתחרפנים מחוסר חשיבות לשאלות -
למה אנחנו חיים
מה אנחנו עושים כאן
מה זה העולם הזה
מי הוא אלוהים
מה קורה אחרי שמתים
למה נולדנו
ואימא ואבא אומרים
שאנחנו צריכים לצאת לעשות כסף
ואימא ואבא אומרים
שאנחנו צריכים להקים משפחה
אנחנו בעצמנו לא מרוצים מזה שנולדנו
לעשות כסף בשביל מה?
אימא ואבא עבדו כל החיים כמו עבדים
ואין להם כ-ל-ו-ם
כי הם עובדים בשביל הבוסים ומקבלים שאריות
ומה שנשאר ממה שהמדינה לוקחת -
בקושי מספיק לחיות
ואיך אפשר לבנות משהו בעולם הזה
במדינה הזאת
בו האדם כל-כך שביר
ויכול להיגמר ברגע על כלום
ואין אפשרות לסמוך על אף-אחד
אז מה נשאר? אנחנו צופים בטלוויזיה
אבל גם בטלוויזיה אין מה לראות
כל הסרטים מפגרים
סיטקומים טיפשיים
והם קוראים לזה בידור

אז אין לנו כסף
אין לנו כבוד
ואנחנו משתעממים עד מוות
וכועסים שמזלזלים לנו באינטליגנציה
בשנות התשעים
אז אנחנו יוצאים עם אולרים מתקפלים
לחפש מכות
להשפיל מישהו כדי שנרגיש יותר טוב
עננים עפים, אנחנו בסמים,
והראש שלנו בסרטי פשע
שם אנשים פשוט לוקחים
את מה שמנסים למנוע מהם להשיג
והדתיים אומרים שאנחנו טועים
אנחנו לא מבינים -
מה הדתיים יודעים שאנחנו לא?
אם אנחנו לא מבינים -
למה לא מסבירים לנו?!
גם אני רוצה ללמוד קבלה
להיות אדם יותר טוב
אבל אני זקוק לעזרה
כי הדור כל-כך דפוק -
עד שהצעירים מרעילים בסמים זה את זה
אבל גם העובדים הסוציאליים לא עוזרים לי
אלא עורכים עליי ניסויים
בשביל לטפל טוב יותר בעשירים ובבעלי ההשפעה
כלומר בשמאלנים האשכנזים
גם אני רוצה להיות בעל השפעה
אבל אני לא יודע אפילו מה זה אינטרנט
ואף-אחד לא שומע אותי
וכל התקשורת שמאלנית ומגמתית
בשנות התשעים
כלומר פשיסטית
זו מלחמת הישרדות יומיומית של הפרט בשנות התשעים
על הזכות לחיות
על הזכות להיות
מה הם חושבים?
שאם הם ייתנו לנו תכניות בידור
כמו המעגל של דן שילון
הלילה של גידי גוב
הבידור של דודו טופז
אנחנו נהיה מבסוטים?!
איך אפשר להיות מבסוט
כשכל החיים שלנו הרוסים
והמיטות שלנו עולות בלהבות?