כמו שאני שוחה בשלולית
שלולית לבנה של חלב
והמים שוצפים מעל
מכסים גשמים משכבר
רוח נעה בין העצים
עלים מתעלעלים כמו רוקדים
שמש עגולה ב-ליל ירח מלא
טובעת אור ב-צל, נשפכת למדרכות
אנחנו לא יודעים מה לעשות אתנו
אנחנו לא כמונו
אנחנו רחוקים מביתנו.
>>>>>>>>>>>>>>>>
תטעם את זה כמו שאני רוצה
על שפתיך בליל של השראה
משתרג חרש על מילותיך העייפות
כמו חדלת לצוף לעת ערב בקיץ
אני לא מתערבת
בכרם ענבי הגפן
מילים שלי אוכלות בי
כמו ארוחה מלוחה
של לחם רך וטרי
שנספג במי-מלח מהים הדרומי
כל מילה היא מהירה עד כאב
וכל תפילה שאני מתפללת נושאת בתוכה
מפלצת שאני מנסה לגרש
בהיותי שקטה ואדיבה
גם כלפיו, גם כלפיי
תקשיב אותי, אני מדברת כאן.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<
זה מפחיד מאוד,
החושך שאחרי השקיעה
כשהצללים מתארכים ומתעבים
ומכסים את כל השכונה
בעלטה כבדה
אין עין שרואה
אין עין שיודעת
מה הולך בחדרי חדרים
של הדיירים בבתים
מילה שנאמרת משחררת מילים
שעדיף שלא יאמרו לעולם
ואדם שייך למלכודת אותה יצר בעצמו
לכוד בקורי העכביש של האגו שלו
מילה רחוקה מהדלת
שנאמרת ביום ראשון
כשאתה הולך וחוזר.
>>>>>>>>>>>>>>>>>
עוד שקיעה שהלכה לאיבוד
בתוך שדות חרושים
עצים מתנדנדים מלאי תענוג פנימי
מתמוגגים מעצמם עד כלות חושיהם העלומים
את אישה כל-כך מתוקה
תאווה ללב ולעיניים
תמיד יש אותך להאיר את העולם
גם כשהכול אפל
את מאירה כמו שמש בתוך החדר שלי
ולרגע הכול מתאפשר
אני תוהה מאיזה חומרים
את מייצרת אהבה
בלילות האבודים האלה חסרי המשמעות.
>>>>>>>>>>>>>>
בואי הנה, בואי לכאן,
אני שולח לך צ'יפס מטוגן.
- מלך הפלאפל. |
