לא רואה מה, לא רואה אותך,
הכול טובע בסחי של אנשים טיפשים,
שחושבים שהם חכמים
אני משוטט ברחובות סומא וחירש,
ואין אור בקצה הסמטה,
הסמטאות מתפתלות, כולן נראות אותו דבר,
זה כמו מבוך, איך יוצאים מכאן
איך מגיעים הביתה שלי אל אימא
למה הרחקתי לכת

אנשים מבוגרים מאוד וחכמים מאוד מביטים בי,
הם יודעים את סוד הדברים,
אבל הם לא עוזרים לי,
אני גם לא מבקש
אבל אני במצוקה, הם רואים את זה
אבל כולם נראים במצוקה, אולי אני ממהר
הצל שלי רץ בין הסמטאות ואני לא מצליח לתפוס אותו
הוא חומק היטב, הוא מכיר את הסמטאות היטב,
הוא מהתל בי
אני שוקע ומסתבך בין סמטאות האבן יותר ויותר
כבר לא אכפת לי מהצל, אני רוצה הביתה
אבל רק הצל יודע איך לצאת,
אבל הוא עושה ההפך, הוא מסבך אותי יותר
החשכה גוברת ואני לבד,
רק הצל שלי ואני.