הָייְתָה זוֹ הַטּוֹבָה שֶׁבַּשְּׁקִיעוֹת,
צְבָעֶיהָ הִתְעַמְעֲמוּ-רָחֲקוּ
לִכְדֵי עֶרֶב סְתָיו יָפֶה.
הָיְיתָה גַּם אַהֲבָה
וְטַנְגּוֹ שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים
וְהָיְיתָה גַּם תִּזְמֹרֶת
מוּל הַגַּל הַנּוֹשֵׁק לַחוֹפִים.
אָז סַהַר בּוֹהֵק הֵאִיר
אֶת הָרְחוֹבוֹת וְהַשְּׁוָקִים
זָהַר וְנִיצַּב עַל פְּנֵי הָעִיר
נַחְשׁוֹל לַיְלָה וְכּוֹכָבִים.
כִּמְעַט עָלָה אוֹר הַשַּׁחַר
רַךְ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְקַר,
וְנִשְׁמַר הַפֶּלֶא שֶׁל שְׁקִיעָה
בֵּין אוֹרוֹת אֲדֻמִּים מִתְחַלְּפִים.
13/10/20
© כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לְאֵלִי מִשְׁעָלִי
|