יושב דומם תחת עץ אשכוליות
אבוד בנטיותיו
מראה מחלפותיו
אחד אוהב שכניו
כזה שהולך בטוח רק באשליות
וארול הזה כתב ספרי שירה
מול שמש ששוקעת בהזיות.
כל פעם שנתקלתי בו בפרדס
היה מדבר לו על כרכור.
אחד מחריש את צעדיו
בטל בעיסוקיו
שמטפס על עץ
רק אם ראה שלט בו כתוב שזה אסור.
והוא טיפס על העצים
על התות על תאנים
עושה צרות.
חבב את הלבד
סלד מהיחד
אבל כולם אהבו אותו מאוד.
גם כשהיה איזה זר
מתלונן, מרים רובה
היה אחד מהישוב מגיע
ומגן עליו, אומר "הוא רק הוזה",
והוא אבוד במיניות
מראה נוכריות
אחד אוהב שפיות
ובכל זאת תמיד נשאר כזה.
ולא ידעתי מה לומר
כשנאמר שנמצא על הכורכר
הייתי מהראשונים לרוץ
למצוא אותו שוכב
לא צמא ולא רעב
בקושי יכול לזוז
וצעקתי שיקום
בקול חמום והוא אטום
מעיף מבטו אל על למחשכים.
וכשעזב, מלווה רק בקול צעדיו
אף אחד לא התפלא
אבל אני - בכיתי חודשים. |
