היום, בגינה שלי צמח פרח ונדם,
רק שתים עשרה שעות ורק ירח,
אם היו לו אצבעות הייתי אומר לו,
תסגור את העיניים ותאגור כוחות,
כדי שתוכל פעם אחת לראות שמש.
אבל הפרח פרח בשלוש מאות שישים,
ידעתי שמטומטמים, אף פעם לא.

היום ראיתי סרט במשך עשרים דקות,
עד שגילית שהוא לא הסרט הנכון,
כי היה כתוב,
אז ראיתי את הסרט הנכון במשך שעתיים,
יושב על כיסא עץ בתוך סוכה ותוך כדי,
כשהסתכלתי על הבד הירוק מסביב וראיתי,
דמויות רצות בין הקישוטים,
ידעתי שמטומטמים, אף פעם לא.

היום, שמעתי תרגום לעברית של בוב דילן,
וחשבתי - כל התרגומים האלה, ללא יוצא מן הכלל,
וכמה דקות אחרי, כשהכול חזר לקדמותו,
והרגשתי טבעי ואפאתי כמו במתווה,
ידעתי שמטומטמים, אף פעם לא.

היום התאמנתי על מה שנקרא אקורדים מפורקים,
לפי מה שאני זוכר,
וגיליתי שמתי שהתרגיל עוזר לי להשתפר,
יש יותר מידי פעמים שאני מסתכל על הגיטרה בעין,
שמבטאת את מה שאני חושב על עצמי,
או את מה שאני רוצה ממשהו בזמן האחרון,
ולא זכרתי, שמטומטמים, אף פעם לא.