בין רחוב בן הלל והשני,
בין מספרת נשים, לבר אירי משגשג, מּסיבה,
יש חנות עם תצוגה בחוץ ותצוגה מאחורי זכוכית,
אני נכנס ושואל את המוכר אם יש להם,
כי הם מוכרים יותר בזול,
והמוכר אומר, תשמע, תבדוק על,
אין, אני אתקשר, רק לא.

אני יוצא לראשי ועובר לרחוב,
ומקיש כפתורים במנעול,
פותח הדלת ועולה מדרגות,
כדי לשמוע שהוא רק התעורר ומצב רוח,
אז במרפסת שתינו קפה, בירה, וארק,
דיברנו הרבה, יותר טוב מזה לא,
צפינו למטה, בא ריח של עוד, מוסיף.

ורוח קרה לא, ולא בניינים ולא, דוד המלך.

הערב צנח לתוך התחושה הראשית, ממצמץ.

ריקודים מעל ומתחת ברחוב של בין הבארים,
אני ודני וגל ומיה ורן ושיר וגל ואור,
ואחר כך יושבים על שולחן העץ הדק רק אנחנו,
איפה שהמוזיקה, אוספים תחתיות קרטון,
עושים מעגל כוֹסיות ומאבדים.

וכל הרחובות כבר ריקים ממכוניות,
רק החושך, והרבה שלא אכפת,
יש מזרקה ואם היא היתה שווה משהו,
ותמיד ירידה ברחוב יפו השטוח.