שוב איש יושב בארגז
אין לו לאן ללכת, אין לו מה לעשות
זה ארגז של בצלים
הוא יושב שם ימים

השמש קופחת ומפזרת עננים
בגדיו בלויים
הוא בוהה בעיניי האנשים
הם מתחמקים

קר לו וחם לו וזה בא גלים-גלים
הגוף לא כמו שהיה קודם
וגם לא הראש
למרות זאת הוא שותה,
אם יש מי שמציע
למרות זאת הוא הופך לחיה שאותה מענים
אם העשירים החולים נותנים מזומנים

מרעילים אותו קבוע
בדמו זורם רעל
רעל בגוף, רעל בראש
מחשבתו מסוכסכת
הוא רואה אטום וקר
כאילו מוחו מדבר

הוא לא מדבר
איש לא שואל
אין עבר ואין עתיד
הרסו לו את הזיכרון ואת התקווה.