את הסיפור הבא כתב חבר שלי אחרי פרידה ארוכה וכואבת ממי שהיתה
קודם לכן חברתו לנצח נצחים, ולפני שהוא גילה שיש לו את החוסן
הנפשי להתמודד עם כל מיני דברים שלא רגילים לקרות למי שגם,
וגם, וגם...
כמעט כל מי שהראתי לו את הסיפור הזה אמר לי בצורה כזאת או אחרת
- 'תשמע, מיכאל, אם אתה חושב ש... עזוב אחי, אל תשגע את המוח
שלך בשביל... ' אבל אני לא משוגע ולכן חשבתי שאני אפרסם את
הסיפור, תחת הכותרת 'הצרי והציפורן', שזה גם משפט מתפילת השחר,
אבל, שוב, הנקודה היא, שכשתקראו ותשפטו את מה שאמרתי, תנסו
להזכר אם אי פעם דמיינתם את עצמכם עומדים ושופטים סיטואציה
כזאת, בלי דברים ש, איך לומר, כלים טכנים פשוטים, וכל זה -

"
יוסי היה הילד היחיד בכיתה שלו שלא אכל רימונים בשבוע שלפני
ראש השנה, בגלל מה שאבא שלו אמר - 'כדי לברך שהחיינו כשאתה
אוכל את הפרי בראש השנה, צריך שזאת תהיה הפעם הראשונה שאתה
אוכל אותו העונה'. אז יוסי, בכיתה, גם כשהמורה או לא משנה מי
וגם כשכולם, הוא לא, וגם לא הרגיש רע עם כל...
בשביל יוסי זאת היתה חוויה טיפה מבלבלת ומכוננת, כלומר שיש לו
את צו השכל, המתגלם בצורת אבא שלו, אל מול התאווה, המתגלמת
בלחץ החברתי העדין והחזק, ולכן הוא שמח שחבר שלו פעם אחת שאל
אותו על כך. זאת היתה דרך בשבילו ללבן את הדברים. כמובן, זה
בקצרה מה שעובר במוח של ילד בכיתה, לא יודע, אבל בשפה גבוהה זה
באמת, וגם דיי מדויק ומעמיק לעומת מה שהילד,
הקיצור, חבר שלו הציע ליוסי רימון.
'לא תודה', אמר יוסי.
'אתה לא אוהב?' שאל החבר.
'לא, אני אוהב'
'אז למה אתה לא רוצה?'
יוסי נשם לריאות ושלח מבט קצר סביב וחזרה לחבירו, מבט שנועד
להתמקדות אחרי וידוא אל מול הסביבה, שהיא כנאמר האויב בכל ה.
יוסי אמר לחבר 'כי אבא שלי אמר לי ש...'
אחרי שיוסי סיים להסביר החבר אמר שהוא לא ידע את ההלכה הזאת,
מה שלא היה נכון, הוא שמע את אבא שלו אומר את זה שנה שעברה וגם
זכר, אבל אל מול הגישה של אבא של יוסי שלימד את יוסי את ההלכה,
אבא של החבר הזה דווקא נקט בגישה דתית-חופשית של
לא-לבקש-מהילד-ולא וכל זה.
'כן... גם אני לא ידעתי על זה עד לא מזמן', אמר יוסי כדי לרצות
את החבר, למרות שכבר לפני כמה שנים הוא...
'אז למה כולם אוכלים רימונים?' שאל החבר והחזיק את הרימון
גבוה, כאילו.
'הם כנראה גם לא יודעים' אמר יוסי.
'אז בא נאמר להם' אמר החבר, כאילו זה הדבר הכי קל ש, כאילו, גם
אבא שלו לא היה הולך ואומר, במיוחד אחרי שהמורה השקיעה והביאה
רימונים. לקח לחבר בערך שניה וחצי להבחין שהוא לא עומד, אבל
הוא כבר לא יכל להתחרט בקול כי הוא אמר את זה ליוסי בכזה.
אז הוא קיווה שזה פשוט לא יקרה וסיימנו ונתעלם.
אבל אצל יוסי המקרה היה שונה בגלל התפקיד.
אז יוסי נעמד, ופסע קדימה ואמר למורה, 'המורה'.
'כן חמוד'. מדובר במורה ממין נקבה. היא אהבה שבאים ופונים אליה
ככה בהפסקה וזה בסדר, אם חושבים על זה, וטבעי.
'המורה, עכשיו נזכרתי(שקר) שאבא שלי פעם אמר לי שאסור לאכול
רימונים בשבוע לפני ראש השנה כי אז בראש השנה אי אפשר לברך
שהחיינו. אז חשבתי שאני יגיד לך, כדי. '
'באמת?! אני לא ידעתי, אף פעם לא שמעתי על זה,  אם זה באמת ככה
זה לא כדאי, כדאי שאני אדבר עם הרב של בית הספר, אבל
בינתיים...'
היא פנתה לכיתה ואמרה להם את מה שיוסי אמר, אבל בצורה הזאת
'יוסי הרגע אמר לי שאולי אסור' וכו'.
היא אמרה ליוסי תודה עם חיוך ויוסי חזר למקום שלו והתיישב.
זה הטריד קצת את יוסי בדרכו הביתה, וכשהוא נכנס לסלון וראה את
אבא שלו יושב ולומד, לאבא שלו לא היה מושג איזה מטען עבר על
הדמות שלו בעיני הילד. יוסי לעומת זאת הסתכל על אבא שלו בצורה
מעט שונה.
"