דורון וולינסקי / בבואתי |
השיר שכה אהבת.
והנה את כבר לא מולי,
להאזין לקולי,
קול יפה שנועד רק לך.
את בארץ רחוקה
ואני בחדר אחר,
מדבר לעצמי ומשתוקק לחבר.
הוא היה שם תמיד, שקט.
כאילו ידע שניפרד.
עכשיו הוא מחבק אותי ולא מרפה,
מחזיק בי בקנאות,
ואני שוקע בתוכו,
מתיר את קשרי הבורות והסומא.
עכשיו אוכל לראות שהיא נעלמה.
שלום לך חבר, בבואתי היפה.
משום מה לא חסרת לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|