יוצאת במחולות בתוך האש,
כי העולם הזה שורף
מתפרקת לאבק ונשארת שם,
בדממת ההרים החשוכים השוממים
אין מי שיושיט לה יד, אין מי שייתן לה אנרגיה
רק עצות של "גאונים" שחושבים שהם יודעים יותר טוב
מה טוב בשבילה
אבל זה לא טוב, כי ללבה צורה אחרת
והיא חלק פאזל לא מתאים לשום מסגרת
אז היא מבודדת,
סוגרת עצמה בחומות כדי לא להיפגע
כי אפילו אנשים זרים שלא מכירים אותה,
מתנדבים "להסביר" לה שהיא טיפשה
הם אומרים שעשתה טעויות למכביר
אבל זה העולם הזה, הרע, הפוגע,
בו מקדשים את האלימות ומי שרומס מקבל כבוד
מי שמייחל לאהבה ורגישות נחשב סמרטוט,
חלש וחסר עמוד שדרה
על המסך יוצאים כל הבוקרים על סוסים,
לצוד את פורע החוק שחטא באהבה
עטופים כלי נשק ומקושטים בצלקות,
אותן הם מציגים בגאווה,
סחה - "הכול קטן עליי"
אבל את התינוק שהפך מפלצת, התינוק שהם היו,
הם לא זוכרים, בלי אבא או אימא או שניהם
בלי יד שתניק אותם ותחליף להם
בלי פנים מחייכות שאוהבות אותם -
איך הם היו גדלים להיות המפלצות שבזה הם מתפארים
הם היו מושלכים תינוקות לזבל חיים,
מייללים עד שמתים
למה אתה אומר לי שאני צריך להיות חזק?
אני יכול נגד כל העולם? החיים זו מלחמה?
הרי יש לי כל-כך הרבה סיבות למות ברגע,
ולא לראות את הדקה הבאה
ואם לא נעזור אחד לשני, מי יעזור? אפילו לא אלוהים
"הגיבור הבודד" זו אגדה דמיונית שלא יכולה להתקיים במציאות,
אף-אחד בעולם, בכלל, לא יכול לחיות לבד,
בשום מצב
בגלל זה אלוהים מתעקש על הדיבר "ואהבת לרעך כמוך"
בגלל זה אלוהים דורש מאתנו כבוד והדדיות אחד כלפיי השני
כי מאבקים ומלחמות הורסות גם אותנו
כשאתה הורס אחר - אתה הורס גם את עצמך, בדיוק באותה המידה. |