עקרו לי את הכיסאות מבית הקולנוע,
אבל אני לא מוותר
יושב על הרצפה וצופה בקזבלנקה
על הגג ניטחים גושים גדולים של בטון
האנשים המשודרגים מהעתיד עם האניות המעופפות
רוצים לקבור את בית הקולנוע לעולמים
ואם אני בתוכו - זו בעיה שלי
אבל אני לא זז, אני פסל מחושל ברונזה
אני יושב וצופה בהמפרי בוגרט
התקרה חורקת מגודש המשא
ימים היו בהם אנשים ישבו בבתי קולנוע
מנורה בצד של המסך מהבהבת אדום
שלט יציאת חירום בצבע צהוב מואר לסירוגין
דברים אפלים קורים לאנשים שמתעקשים על חלומות
המציאות הנושכת מכה אותם שוק על ירך, לא נותנת להם להיות
על צלע הר, ליד כיכר, יש בית קולנוע של דינוזאורים
והוא קבור עמוק בתוך הר בטון שהתקשה
בו איש אחד יושב ומביט בחושך בסדין הריק
העיניים שלו פקוחות והגוף שלו נוקשה,
כי הוא כבר לא אתנו, הוא מת בעודו צופה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.