לפני כמה שנים כתבתי את הסיפור "על החוף", שהוא "סיפור
צ'אטי".
שני גברים משוחחים ביניהם. למה גברים כי מן המפורסמות היא -
רוב "הנשים" בצ'אט הם גברים.
הבאתי לידי שליטה נאה שלי ביצירת "סיפורים צ'טיים".
צ'אט שיחה הוא סיפור. במיוחד שצד אחד מוביל את השיחה לכיוון
שהוא רוצה, בניית הפנטזיה, זאת ויותר מכך, "הקורא" קורא בזמן
אמיתי, ולא פחות מיכן, הוא משתתף בעלילה ומשפיע עליה.
שמרתי בזיכרון שיחות כאלה ואחרי כן בעיבודים קלים כתבתי את
הסיפור.
ברגע שעיבדתי את הטקסט, ובשינוי גילו וכינויו ("הניק) הסיפור
כבר יצירה שלי, ללא זכויות יוצרים למשוחח המקורי, זאת מעבר לכך
שהיה אנונימי שהיא היא מהות הצ'אט, השיחה החסויה.
בהדמיה אפשר להגיד 'השיחה היא במסכות והדיבור הוא ללא מסכות'.
אין, אין מרחב אחר בו יכולים משוחחים לתקשר בשיא הנועזות,
להעלות את הנועזות שבתשוקות ובפנטזיות שבדמיונם. פנטזיות
משולחות רסן, כיד דמיונם וכושר התבטאותם.
פנטזיה היא סיפור.
אמרה לי פעם גולשת שהייתה מנוסה ורהוטה בכתיבה, לכתוב "בא,
הוציא, הכניס, השפיך, הלך", הוא סיפור על זיון. וממילה אחת
'השפיך'.
'בא הוציא הכניס הלך' הוא אכן סיפור, סיפור "רזה" והקורא רוצה
תיאור נרחב. ההעצמה לאותו רגע חדירה והשתגלות מלאה המיוחלת
לקורא, מתעצמת ונבנית במהלך "הסיפור". כלומר בסיפור לא האקט
עצמו הוא חזות הכל אלא 'הדרך'. כיצד קרה. ובמיוחד באירוע
המורכב מכולם, אמא ובן מקיימים יחסי מין מלאים. גילוי עריות.
המשפט האחרון הוא "טריק". הקורא הרי קצר רוח הוא רוצה את הבא,
הוציא, הכניס, הלך', וכאן כבר מזה שלושה עמודים עוד לא התחיל
הסיפור כלל. המשפט האחרון זורק לו פיתיון.פיתיון גילוי עריות
אמא ובן.
(לי אישית, כבר הביטוי גילוי עריות אמא ובן מעמיד לי, או שתי
מלים שהן החזקות להזקפה - השדיים של אמא שלי.)
נחזור לסיפור.
מי שיחפש "על החוף" בבמה חדשה זו הייתה הפתיחה:
שמתי הודעה בכללי :
" ב 1954 אמא הייתה בת 24 בצוות מורות ומטפלות בכפר נוער.
בלילה שלפני פיזור הקבוצה הייתה בחוף מאין מסיבת סיום .ארבעה
נשארו ערים. שני בני 17, אחד בן 18 והיא."
עלתה מולי אישה כבת 35. ניהלנו צ'אט, או במילה לא מכובסת
"הסתייברנו" כלומר שיחת אוננות.
השיחה הייתה טובה, אך במידה מסוימת הייתה איזו החמצה כיוון
שכששאלה "מהיכן אני יודע" (כיוון שתארתי בפירטי פרטים את אמא
נדפקת שוב ושוב בידי שלושה נערים), ואז יצאה מה'צאט והתשובה
מהיכן "אני" (הסיפור הוא בסוג "המספר יודע כול"),הוא הסיפור
להלן.
אחרי בה"ד1 כלומר שאני כבר קצין, בצנחנים, אחד שלא פחות משהוא
"עף על עצמו" בנות עפות עליו.
כבר היה לי שם של "שגר ושכח." הותרתי אחרי שובל נערות בוכיות,
תלמידות י"א וי"ב היו שדות הצייד שלי).
נסעו בשנות השבעים -הוא זמן העלילה בטרמפים כמעט כתחבורה יחידה
לחיילים.
הייתי בטרמפיאדה הגדולה אז בארץ - "צומת המטאורולוגית"), מ"צ
סידר את עשרות הממתינים, לא היו אז "
חמושים" והיציאות היו ביום שישי, יום קצר ודחוס. קצינים זכו
לעמוד בראש התור. עצר רכב.
מאמר מוסגר, לא אחת ולא שלוש היה רכב נעצר ואומר מבעד החלון
"רק צנחנים." עכשיו זה גם צנחן וגם קצין.
הכומתה "הצרפתית" בהקה.
יש להסביר היום מה היא כומתה צרפתית. כאשר הכומתה המנופקת
הצה"לית הייתה תפורה מבד משני חלקים, והייתה ללא תואר והדר,
הרי הצרפתית הייתה סרוגה ויובאה בהברחות ונמכרה בחיפה בעיר
התחתית במה שנקראה "דוכני הימאים".
כבר אמרתי שהייתי מאלה "שעפים על עצמם", (ביטוי שלא היה אז אלא
'שוויצר', או 'שחצן', כשמילה זו היא בכיוון בעל ביטחון עצמי.
כגנדרן מקצועי הייתה לי כומתה רחבה במיוחד. שונה מרוב האחרות
שהיו קטנות, ואילו בכומתה גדולה משיכתה ימינה ולמטה יצרה בה
כפלים עמוקים בשפת הכומתה השמאלית שהוזקרה כך מעלה, כשסמל
החי"ר - לעולם עם עיגול פלסטיק נוקשה מצידה הפנימי, הסמל עם
התמיכה הפנימית הזו מאחוריו היה מזקיף את צד הכומתה השמאלי.
המודל היה פילד- מארשל מונטגומרי במלה"ע 2, חבוש כומתת ענק
שחורה. (כמובן ששלי לא הייתה עד כדי כך אבל הייתה כאמור רחבה
מהאחרות).
כבר אמרתי, הייתי גנדרן.
עוד פרט חזותי, הירכית.
אותה חולצת "אלף" שרק לצנחנים הייתה, חולצה המבליטה את שקעי
המותן, וליזכור מדובר בגופות חיילם צעירים וגמישים במה שנקרא
היום עם "בטן קוביות."
אחרי ששת הימים שינו את מפרט חיל האפסנאות לבד הירכית ומה
שהייתה עד אז תפורה מבד עבה ובכך סייעה למצב את עצמה, מתקרבת
לתפירה מחויטת של מקטורן, עכשיו הייתה מבד דק, ואיבדה הרבה
מתהילת קודמתה.
אבל,
אח בכור של חבר נתן לי כמתנה לגמר קורס קצינים את הירכית שלוו
מהסדיר שהייתה הסוג הישן והמחטב וכבר תיארתי אותה מספיק.
עף על עצמי, הינה הדוגמא למעלה לראיית עצמי את עצמי, ומה
לעשות, הייתי "יפיוף".
הסיפור:
1970, סמוך לסיום ההתשה בתעלה הייתי כאמור בטרמפיאדת
המטאורולוגית ורכב עצר.
מאמר מוסגר, אני ממושב בצפון. לא צפון עמוק (גליל עליון) אלא
"צפון לייט".
ככבר בעל ניסיון בטרמפים וכמי שממילא בראש התור יכולתי להיות
בררן, כששאלתי "לאן" תשובת הנהג הייתה:
"אם אתה עד אזור עכו גג, אביא אותך עד הבית".
אמרתי מהיכן והא פתח את הדלת בתנועה מזמינה, תעלה. חייל נוסף
עלה וירד בנתניה ואז הייתה השיחה.
"מאיפה אמרת שאתה?"
אמרתי "מושב גת העמקים".
(למי ששכח, שם קיבוצו של אורי ב- "הוא הלך בשדות" של משה שמיר.
נוח לי לבחור בשם הזה, עם חצי חיוך וקריצה.
היה רגע שקט ואז אמר:
". הייתה פעם בגת העמקים מישהי הייתה משהו..." והשתתק, שתיקה
של גבר המעלה באוב זיכרונו חוויה מהעבר, ולי "נדלקו האנטנות"
כי, צליל נושא מיני היה באוויר.
אחרי שתיקה קלה הוסיף, "נעים להיזכר... היא הייתה הזיון הראשון
שלי."
בום.
אמרתי היה צל מיני? וכאן הגבר אומר את מילת מיליון הדולאר
"זיון..." יש יותר מיני מזה?
הייתי חייב לשאול כדי לעודד אותו להמשיך ולהיפתח,
"ת'זוכר ת'שם שלה?"
והוא אמר, " ------- (השם שמור בידי הכותב. י.באג). בטח עכשיו
כבר בשם משפחה אחר..:"
הוא השתתק ואני כמעט קיבלתי דום לב..
כי,
כי הוא נקב בשמה של...?
היטיב הקורא לנחש.
של אמא שלי.
ההלם התחלף בתחושת רגע גירוי אפל אפל. הבלתי נתפס קם ועומד
ונוכח כצל כבד ופרוש. אני חייב לדעת, ואמרתי:
"אתה לא יודע כמה פגעת בול. כולנו בתיכון התחרמנו ממנה."
"תספר?"
'כולנו בתיכון' היא אמירה עקיפה אם גם לא שקרית (ולא שלא ידעתי
שחברים שלי בוהים באמא תמיד, אלא שזה כבר רקע לסיפורים
נוספים), [() - אולי אגיע לניתוח מוטיב 'חבר מזיין את אמא'],
השתמשתי בו בסיפור "חבר מביא חבר".
() הערה, חבר מזיין את אמא זו "הטמרה". הבן מוטמר בחבר. זו
עוד דרך לגירוי האסור לפרוץהחוצה מעל חומות ההדחקה ולהתפרץ.
אמרתי למעלה 'אמירה עקיפה', כי אני הייתי הראשון שבהם.
אמא תמיד חרמנה אותי.
כבר כילד בן תשע הייתה "סקרנות", היה נדמה אז כסקרנות אבל
הייתה משיכה. מה יש לה שם תחת החולצה שבולט, מלא, גדוש ממש.
שכשהיא מחבקת החזה מורגש כרך וקשה בו זמנית.
השדיים.
השדיים של אמא.
אישית, והיום אחרי מאות שיחות צ'אט ברור לי שגם לרבים אחרים,
("רבים" הוא מושג יחסי, הכוונה להרבה יותר ממה שמשערים).
והינה, הזדקרה לי זקפה.
הכלל הראשון בכתיבה ארוטית:
<הכותב חייב להיות בגירוי בזמן הכתיבה, שיא גירוי הואאוננות
תוך הכתיבה>. באזהרה , לנסות ולהמנע מגמירה. כי לאחריה יואבד
אותו מנוף כתיבה.
(וזה מה שאני עושה עכשיו. אייקון סמאייל), כשהרציו הוא "אם זה
מעמיד לכותב , יעמיד גם לקוראים".
אמרתי הייתה שתיקה והייתה השאלה/בקשה שלי והוא אמר:
"לספר..? זו שיחת גברים."
לא ידעתי מה הכוונה אבל דוק נועזות של דבר חריג היה שם, והוא
הוסיף:
"זו שיחה ששני גברים לא מתביישים. אני אספר, אם נעצור להפסקה
בבית שלי. אני גר בחדרה, זה ארבעים דקות מהמושב שלך".
הייתי יצור מיני מאוד, חושני ונועז במין, והייתה לי תחושה
עמומה ששיחה כזו כבר הולכת או משיקה או ממש נכנסת לתחום
ההמואיסטי, ולא נרתעתי! בטחתי בעצמי שלא מדובר בסוטה שלך תדע
מה יקרה אתו מאחרי דלת סגורה. הדחף לשמוע על אמא מזדיינת גבר
על החשש, ואולי שניהם אף הגבירו אחד את השני.
הגענו לבית, נכנסנו והוא שאל מיד:
נשתה קפה או שתיה קרה?"
אמרתי "קרה."
הייתי מלוהט.
הוא אמר "מעולה, תרגיש נוח, ת'שב שמ'ה, על הספה."
התיישבתי והוא יצא לחדר סמוך.
מיד אחרי שהתחלתי לשתות מפחד שהיד תרעד מההתרגשות, וכן גם חשש.
בזמן שנסענו אחרי ההצעה לעלות עליו, הוצאתי לאט בלי שירגיש את
המחסנית מכיס הירכית והכנסתי לעוזי שהיה מימיני, כלומר מרוחק
מטווח וזווית ראיה, לחוץ ביני לדופן הרכב ובמזל, בית המחסנית
היה כלפי מעלה. הכנסתי והייתי ממוקד. כי הרי בהכנסה הסופית
נשמע "קליק" הוא קול היאחזות "תפס המחסנית" הקפיצי.
את שני הסנטימטרים האחרונים שבכניסת המחסנית לחצתי תוך שאני
משתעל להסוות את אותו קליק.
עכשיו ישבתי בצידה הימני של הספה שהעוזי על הריצפה מתחתי
ומימיני.
אני חייב לציין ולהרחיב.
לא ידעתי אז מהי דריכות לפני אירוע הישרדות קיצונית, "פלייט
אור פאייט" הייתי בו, היה הימור מסוכן לעלות לדירה עם גבר זר,
ופעלתי מונחה. הפעולה הנדרשת הייתה העוזי הטעון שמימיני.
כאן המקום לתת לגבר שאסף אותי לטרמפ בשם, ובכך להימנע מהלעטת
האמירה הוא, הוא והוא.
גדי, כך שמו בסיפור.
במאמר מוסגר.
אחרי שכבר נסענו לקראת לילה לגת העמקים, אמר לי גדי, "אתה כבר
יכול להוציא את המחסנית".
נתן לי שניה לעכל, חוגג ניצחון קטן ואמר:
"אתה שוכח שגם אני הייתי קצין בצנחנים שעוד היו רק גדוד 890?
חושב שלא שמתי לב שהכנסת את המחסנית?"
,
(למרות שכבר הכברתי פרטים אבל בכל זאת על גדי שאמר לי בין היתר
באותה "שיחה" בבית בחדרה, שאחרי השחרור הלכתי למשרד ראש
הממשלה, זה אבטחת אישים. כלומר גבר גבר, זכר אלפא.
עכשיו חייכתי כמי שכבר אין ביני לגדי מחיצות,
"שמוק." אמרתי ושלחתי את היד לגדי לחציו. תחת המכנס הזיין היה
קשוי.
ישבתי כך בצידה הימני של הספה וגדי חזר והביא אתו תמונה והציב
אותו כך שהיא מולנו על השולחן הנמוך,
"זאת היא". אמר, ואני אמרתי במאמץ,
"מוכרח לספר לך יש לי ת'טלפון...(גלגלי המוח כבר שיכתבו
אליבי,) כולם בכפר מכירים, אתה רוצה לטלפן אליה?"
הלכתי למכשיר הטלפון שבפינה וחייגתי. אמא ענתה מיד, ואמרתי,
"אני אצל אחד בשם גדי, שאומר שמכיר אותך".
הייתה רגע דממה ואמא אמרה בלחישה,
"שלא תעיז להגיד לו שאני אמא שלך. הבנת? הבנת דני? אני משביעה
אותך".
נשימה כבדה באפרקסת.
"ו... ודניל'ה, תיזהר... הוא לא איש שיגרתי."
הפניתי את השפופרת לגדי והוא לקחה.
הם דיברו מעט, שלי ברור שאמא היא זאת שהחניקה את השיחה. וממה
שקלטתי הייתה אמירה על מפגש שלהם בעתיד או בדומה לזה. כשסיים
התיישב לשמאלי לא רחוק ולא קרוב.
"ת'תמונה הזאת היא נתנה לי אחרי שחמש שנים אחרי זה שבאתי אליה.
היה לה כבר תינוק והשדיים שלה היו מלאים בחלב".
"כאילו... כאילו הזדיינתם שהתינוק שלה בחדר?"
ונבהלתי מהאמירה שמא הסגרתי את עצמי כמי שידע שהעריסה שלי
הייתה בחדרה שהיה אז יחיד בבית. שני חדרים נוספים הוספו מאוחר
יותר.
והוא אמר:
"כן, אחרי הזיון השני התינוק בכה והיא הביאה אותו והניקה אותו
לידי. שמתי את הפה על השד השני ושנינו התינוק ואני ינקנו ממנה.
היא גמלה אותו והשכיבה ואזהזדיינו שוב. אני זוכר ששאלתי את
עצמי אם תינוק מרגיש שמזיינים את אמא שלו".
הייתי חייב לשאול:
"איך קראו לו" ונשימה כמעט פרחה, כי אם הוא יודע הרי המעגל
נסגר סביבי אחרי שכבר ידע את שמי,וכמה "דנים" בני גילי היו בגת
העמקים..." רק אני.
"היא לא אמרה".
והוסיף מיד, "זו תמונה ארוטית דווקא בגלל שהיא כאילו לא מראה
אותה. ככה היא הייתה. אישה שהקרינה מיניות."
הכרתי את התמונה. מעולם לא בגודל שאצל גדי, תמונתה של אמא
בשחור לבן מוגדלת מאוד.
"אוי ... היא שווה" נפלטה אמירה כמעט חנוקה ממני, וגדי אמר,
"שכבנו שהייתי בן 17."
ובגלגלי המוח אצלי רץ המשפט והדהד 'בגיל 17 הוא זיין את אמא
שלי'.
הייתי בזיקפה מבהילה.
כך, כמו היא מולי, אמא בגלביה לבנה, מול אור חזק מאחור, וצללית
גופה נראית ברור תחת הבד, היא בחצי צדודית, ראש מעט מוטה,
צוואר ארוך, שד גדול ועגול זקוף זקוף, עם פיטמה בולטת ששיאה
נעלם מהמעבר מתווך צללית הגוף לתווך בד הגלביה הלבן.
הצללית נמשכה לפיטמה ובשיאה הוטמרה לבליטה נראית בבד הלבן.
שלושה כפלים רכים נסתמנו בבירור בבד הלבן, עד כדי כך הייתה
הפיטמה זקורה.
בטן שטוחה, והרגליים, הרגליים הארוכות והחטובות ואני דמיינתי
את הכוס השעיר והצפוף שזכרתי מהפעם ההיא במקלחת כשנכנסתי
כביכול "בטעות" שהיא התקלחה.
התמונה הייתה ארוטית.
במתכונתה שבבית כפי שהכרתי תווי הגוף המוצלל כמו נבלעו. ועכשיו
היו חדים וברורים.
כמעט ליכדי הדמיה, אמא עומדת כך מול שנינו גדי ואני.
הסתכלתי מבוהל, וגדי אמר:
"אמרתם שהתחרמנתם ממנה? בתיכון?"
ואני אמרתי:
"עד היום, גם שהשדיים שלה כבר לא עומדים ככה".
ואז אמר בשקט,
"זיינת אותה?"
"הלוואי...." אמרתי מבוהל בסף של סחרחורת שגלגלי המוח
"משלימים את המשפט,
זיינת אותה... 'את אמא שלך?'.
ואז זה קרה.
בקול שקט גדי אמר, "אתה רוצה לאונן?"
ואני לא עניתי ודווקא השתיקה הייתה אמירה 'כן.'
הוא התרווח אחורה למסעד, כמו להקל על מיכשול כרס קטנה, פתח את
מכנסיו ואמר מילה אחת,
"תפתח."
זיין מוקשה חרוץ נימים בולטים היה ביד שלו כשהוא עובר על האיבר
בתנועה איטית של אוננות.
"תאונן."
מעולם לא ראית איבר גברי בזקפה, זיין גאה, כמו היה בעל ישות
משלו התפעם ביד הכבדה ואני אוננתי בלי פחד אפילו לא משתהה
מהיכן לי החירות וההשתתפות הזאת.
גדי הסתכל עלי.
"יש לך זיין יפה דני."
וזה פשוט יצא ממני,
"להגיד לך מש'ו? אני כבר מגיל 16 עומד לפעמים מול ראי ערום
ומאונן על הזיין שלי איך הוא ניכנס לבחורה".
"מעט אנשים מגיעים לזה להתגרות מהזיין של עצמם, זה רק לגברים
מיניים וחושניים במיוחד".
"תספר." אמרתי,
"תספר... איך זיינת אותה..." (וגלגלי המוח זעקו כמו קשר ישיר
לכיפת הזיין שלי שב התנפחה, 'איך זיינת את אמא שלי.'
והוא סיפר.
כבר הארכתי מאוד כך שאת טקסט התיאור המוטרף בו שלושה נערים
זיינו את אמא על החוף הקורא ימצא בבמה חדשה.
קישור:
http://stage.co.il/Stories/537384809
אבל את הרגע ההוא שאמא משכה אותו אליה, והוא התכרבל והתנחם
בגופה הרך, ברגע ההוא השפכתי.
כפי שלא השפכתי בחיי.
לא הייתי מודע אז למוטיב <צעיר והמבוגרת>. התחושה הייתה
מטלטלת. נער בן 17 זוכה, המילה היא זוכה בחסדיה של אישה
אלילית. אלילת פריון באגנה הרחב ושדיה הכבדים, עשתורת של פולחן
מיני עתיק יומין,
"כמה פעמים זיינתם אותה שמה?"
וגדי ענה, "כל אחד פעמיים".
"מה... מה אישה יכולה ככה? לקבל שש פעמים שגם ממש גומרים
בתוכה?"
"יכולה הרבה יותר. אישה יכולה לקבל."
"תגיד", אמרתי וכבר אוננתי שוב לא הייתה לך מחשבה כאילו היא...
כאילו היא זונה? להזדיין ככה כל כך הרבה?"
וגדי אמר,
"זונה? היא האישה המופלאה שהכרתי בכלל, בכל החיים. זה לא ניתפס
מה זה שנער ככה מאבד את הבתולים כאילו עם כוהנת גדולה. זה נקרא
החונכת הגדולה".
אפילו לא נבהלתי ואולי אפילו ידעתי שזה יקרה.
גדי התקרה לשיבה סמוכה אלי, היד שלו מכוונת את היד שלי לזיין
שלו ואז הולכת ומתקרבת בתנמועה מדוייקת לזיין שלי.
אוננו בשקט.
וגמרנו.
שגמרתי פחדתי שבריגוש המטורף הזה יפלט מגלגלי המוח שטחנו
אותי:
'אמא... אני מזיין אותך'.
היינו רפויים שגדי גהר מעלי ונישק.
על השפתיים.
עניתי לו בלשון מהירה והא התנשם,
"אלוהים איש, ברור שאתה יודע להזדיין"
התכופף וירד על בירכיו, פורם את שרוכי נכלי הקרפ,
קם וגוהר ופושט ממני את המיכנס, מעביר לי מציצה חטוב כמו לטעום
אותי. ואז הנחה אותי לרכון רגליים על הריצפה ומרפקים על שלח
הספה, מישש את פי הטבעת שליואני ידעתי שהוא הולך לזיין אותי.
והמדהים הוא, שרציתי את זה. רציתי שהוא יזיין אותי.
הרגשתי אמסע חודרת פי הטבעת שלי התכווץ מיד וגדי אמר.
"תהיה רפוי, כאילו אתה צריך ... אחרת זה יכאב"
וחדר.
לאט לאט. עמוק עמוק.
הכאב היה עוצמתי , מפלח בוקע למעמקי החלחולת הנפרמת ובו בזמו
היה הכאב כמו מאולחש בלחש כישפי הגירוי. גדיהיתקרב לגמירה ואני
ידעתי . הרגשתי את האיבר מתנפח, ממש עולו בחומו כשהזקפה מציפה
אותו בדם דחוס וחם ואמרתי
"תידפוק אותי! תדפוק".
וכאילו שהוא משחק בי כשאני מפרפר על האיבר הקשוי התרחק ונסוג
עד ששפת הכיפה ליחה את שרירי הרקטום הפעור אמר מלוחש ומתנשם,
"רק לפני שאני משפיך בתוכך, רק שתדע, שלרגע לא תחשוב שאתה
הומו, גברים אמיתיים מקבלים ונותנים. מתחברים לצד הנשי שלהם
ואחרי זה שהם עם אישה הם המאהבים המושלמים."
"תגיד, תעצור רגע..." הצלחתי להגיד, "מה יותר מגרה אותך עכשיו
להיזכר בנגה או החור שלי."
"שניהם. אתה ממש כאילו משלים אותה."
וחדר בתנועה קשה, ופלט בתוכי סילוני זרע חם וגללי המוח שבי
צרחו, וצרחו וצרחו בצווחה, ואני לא יודע אם לא ממש צרחתי בקול
רם, "תזיין אותי.. כמו שזיינת את אמא שלי".
