שיער בלונדיני, אבל היא לא נאצית
היא רק אוהבת לשתות תה מתוק עם לימון בבוקר
היא שמה תקליט, כי אף-אחד לא מדבר איתה
כולם עסוקים בחיים האנוכיים שלהם
היא רואה את השמיים יורדים נמוך-נמוך
ומתרגשת
עוד מעט ירד גשם וישטוף את הטינופת
המוכר במכולת לועג לה כי היא איטית מחשבה
כשהיא מתרגזת הוא אומר שזה בצחוק
ושהוא מחבב אותה
ומוסיף "את בטח לא מבינה"
בגלל זה אין לה מה לעשות בחוץ
אבל היא חייבת לקנות אוכל
השכנים מריצים עליה בדיחות
ומרכלים מאחורי הגב
מבקשים ממנה דברים מהבית בנחמדות יתרה,
אבל לא מחזירים

הכלב של השכן אוהב אותה
הוא מתחכך בה והיא מלטפת אותו
והשכן מתרגז "מה את רוצה ממנו?
זה הכלב שלי! שלי!"

היא מגדלת גראס בדירה
כי היא צריכה קצת נחמה
היא לא שותה אלכוהול
כי זה עושה לה בעיות מחשבה
הילדים משאירים בתור מנחה פגרי ציפורים על סף דלתה
הלב כואב לראות יצור קטן וחסר אונים מת
הם יודעים, הם רוצים להכאיב לה

בלילה היא מאזינה לשירי אהבה
כמעט אין תחנת רדיו שלא חפה מאינטרסים,
מנסים לשטוף את מוחה,
אך היא מרמה
התחנות הזרות מארצות רחוקות שרים שירים מתוקים
דרך מקלט רדיו שמשדר דרך האינטרנט
אין חדשות, אין שקרים, אין סיפורים בדויים
איש לא אומר לה מה לחשוב,
מה נכון ומה לא
כי היא כבר יודעת מסבא, שלימד אותה קבלה כשאימא מתה
את אבא לא הכירה
שירים על פיסות ניירות טמונים במגרות
אין לה עניין להראות אותם לעולם

אבא מברך, הרקיע מטפטף טיפות של גשם
זה אוקטובר, לפני מספר ימים הסתיים חג סוכות
זמן להגיד תודה, לשמוע שיר אהבה
היא לא מתייסרת,
יש לה מעט, אך היא שמחה בחלקה.