הַיּוֹם, כְּמוֹ תָּמִיד, צָרִיךְ מַזָּל
בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת, בִּשְׁבִיל לָמוּת
בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת, מֵאוֹטֵם אוֹ סַרְטָן.
חַס וְחָלִילָה לֹא אֵיְידְּס אוֹ מִין לֹא מְבֻקָּר
אוֹ קוֹרוֹנָה, תִּפַּח רוּחה שֶׁל הַמִּיקְרוֹבּית
הַנְּלוֹזָה,
וּמַזָּל לֹא מַסְפִּיק.
צָרִיךְ גַּם חֲבֵרִים נְכוֹנִים שֶׁיַּעֲשוּ הַכֹּול
בִּשְׁבִילְךָ
גַּם יַעַזְרוּ לָמוּת אִם צָרִיךְ.
וְאִם לִחְיוֹת, אָז עַל אַחַת כַּמָּה  וְכַמָּה
כִּי לָמוּת לְבַד זוֹ מַמָּשׁ צָרָה צְרוּרָה.
לֹא תִּרְצֶה לְהַסְרִיחַ סְתָם מִתַּחַת לַמִּטָּה
אָז עָדִיף בַּצַּוְותָּא אַחֲרִי מַשְׁקֶה מְפֻלְפָּל
אוֹ אִם תַּעְדִּיפוּ לִחְיוֹת.
זֶה לֹא רַעֲיוֹן רַע בִּכְלָל.


וְלַעֲבֹר אֶת הַסֶּגֶר בְּשָׁלוֹם וְהַמַּהְפֵּכָה
שֶׁאִם תָּבוֹא תִּסְחַף אֶת כֻּולָּנוּ
אָבַל לְאָן לֹא אֵדַע.